סליחה שלא העלתי הרבה זמן פוסט,פשוט המחשב שלי מת לגמרי ואני במחשב של האחים שלי..לצערי אני אצטרך לחכות עד שיחליפו לו לוח אם ויגדילו את הזיכרון.
התחלתי לכתוב סיפור חדש..אחרי הסיפור הזה אני חושבת שאני אעלה גם אותו..
שמו לי ריבועים ביום ראשון ובהתחלה זה ממש ממש כאב עכשיו כבר לא.
הנה הסיפור..
"תנשום חמוד,מה יש כבר?"
"אל תכעסי עלי בבקשה זה קשה גם ככה"
"מה קרה?אתה מדאיג אותי מאוד"
"אני אנסתי את קייסי" אמרתי בלחש כמעט ללא קול אבל היא שמעה את זה היא החווירה
"למה?" זה מה שאמרה וגם את זה בקושי
"היא לא הסכימה להיות חברה שלי והתעצבנתי אני אפילו לא יודע למה איבדתי שליטה וזה קרה,אני מצטער אמא לא התכוונתי שזה יקרה"
"מתי זה קרה?"
"לפני שבועיים באותו היום שהלכנו אליהם ואז איילין באה אלינו והלכתי בערב לחצי שעה"
"תודה שסיפרת לי אבל מה עם קייסי אתה יודע?" היא התחילה לחזור לצבע נורמלי
"היא מתחמקת ממני מאז"
"אני לא יודעת מה לעשות עכשיו,אבל אני חושבת שהלכת הפעם רחוק מידי,נכנסת לבוץ עמוק יותר ממה שאתה חושב"
"מה יש?היא לא ב..?"
"היא כנראה שכן,איילין אמרה לי שהיא בדיכאון,מקיאה כל בוקר,פיתחה תיאבון גדול"
"אני יהיה אבא?" נלחצתי רק מהמחשבה
"אני לא יודעת,אבל כרגע אני רוצה שתשב בחדר ותחשוב לבד,אין יציאות,אין חברים,אין טלוויזיה,אין מחשב"
"זה מגיע לי"
"זה עוד כלום ממה שמגיע לך,אני מנסה להישאר רגועה זה לא הכי הולך לי,אתה מבין מה עשית?אתה מבין שכל הסיפור זה לא בטוח יגמר בטוב?" היא אמרה יותר חזק
"אני אוהב אותה,לא התכוונתי לפגוע בה" אמרתי בעצב
**אצל איילין וקייסי**
"לפני שבועיים שמשפחת ג'ונאס היו אצלנו ואת אחרי זה הלכת אליהם אז ניק בא לפה ו.. "
"מה קרה חמודה?" דמעות חנקו אותי התחלתי לבכות "מה יש ילדה שלי?" שאלה וחיבקה אותי
"הוא אנס אותי" אמרתי בשקט וחיבקתי אותה חזק "את מדברת על ניק?ניק ג'ונאס הילד הכי רגיש שהכרתי?נכון שהוא שובב אבל זה לא מתאים לו"
"כי לא הסכמתי להיות חברה שלו"
"את בהריון?"
"פחדתי לבדוק"
"אנחנו עכשיו הולכות לבדיקה"
"אני לא רוצה לדעת"
"אנחנו חייבות לדעת"
"אני לא רוצה"
"אני לא שואלת אותך אנחנו הולכות עכשיו לבדיקה"
"אבל אמא"
"בלי אבל שימי נעליים ובואי"
"אופ" נעלתי נעליים והלכתי אחרי אמא "ריילי אנחנו הולכות,נחזור עוד מעט" אמרה ולקחה את המפתחות של המכונית נכנסנו למכונית ונסענו למרפאה הגענו ועברתי בדיקה מהירה אמרו לנו לחכות בחוץ 10 דקות חיכינו בשקט "אמא,אני לא רוצה שתעשי משהו רע לניק" לחשתי לעברה "אני לא יעשה" אמרה בשקט גם הרופא יצא מהחדר "קייסי לורן?" שאל "אלה אנחנו" אמרה אמא ונכנסנו אחריו.
"עברנו על הבדיקות כמה פעמים התוצאה חיובית מזל טוב את בהריון" הסתכלתי עליו למרות שכן הייתה לי הרגשה כזאת בכל זאת קצת הופתעתי "באיזה שבוע אני?" שאלתי "את בשבוע שני" "תודה דוקטור" אמרה אמא וקמה נעמדתי אחריה "תבואו אחת לחודש לבדיקה היא צריכה מעקב הריון"
"אוקי" אמרה אמא ויצאנו מהחדר ונסענו חזרה הביתה "אני בחדר" אמרתי שהגענו ועליתי למעלה בלי לדבר עם אף אחד לא היה לי כוח לזה רק מחשבות אני הולכת להיות אמא המשפט הדהד בראש.
***בערב-השיחה של דניס ואיילין***
"דיברתי עם ניק,הוא הודה,אני מצטער כל כך איילין"
"היא סיפרה לי,זה בסדר,אין לך שליטה על כל מעשיו,הינו היום בבדיקות"
"ומה התוצאות?איך היא?"
"היא בהריון"
"באמת?אוי היא עצרה ונשמה נשימה עמוקה צריך לספר לניק?"
"אני חושבת שכדי שידע שהוא הולך להיות אבא בעוד כמה חודשים"
"מי תספר לו?אני,את או קייסי?"
"לדעתי קייסי צריכה לדבר איתו,הם צריכים לסגור את כל העניין"
"אוקי,מתי?אני חושבת שאנחנו צריכות להיות באזור"
"קייסי עכשיו בחדר שלה אני אדבר איתך עוד מעט אולי נבוא אליכם עוד היום"
"אוקי,תמסרי לה ד"ש ושאני מצטערת מאוד"
"אני אמסור" ניתקתי את השיחה והלכתי לחדר של קייסי "זה בסדר שאני אכנס?" שאלה איילין
"כן" ענתה קייסי "תיראי אני חושבת שאת צריכה ללכת לדבר עם ניק,לסגור פינות,לספר לו על זה"
"אני חייבת?"
"מומלץ,הוא צריך לדעת שהולך להיות לו ילד"
"אוקי,אבל תבואי איתי"
"ברור שכן,דיברתי עכשיו עם דניס דיברתי שנבוא אליהם עוד מעט כדי שתדברי איתו"
"טוב בואי נלך נגמור עם זה כבר"
"קדימה" קייסי קמה והלכה לכיוון הדלת בחשש,הן יצאו מהבית וחצו את הכביש וצלצלו בפעמון הבית של משפחת ג'ונאס,דניס פתחה "שלום קייסי,איך את?"
"בסדר, תודה,אני יכולה לדבר עם ניק?"
"כן,הוא בחדר שלו שניה אני אודיע לו שאת כאן"
"תודה"
"תיכנסו,תיכנסו"
"תודה" אמרה איילין ודניס עלתה למעלה לחדר של ניק.
"ניק,תראה קייסי פה,היא צריכה לדבר איתך,אתה לא מתקרב אליה ברור לך?"
"כן,אמא אני לא אתקרב"
"יופי,היא כבר תעלה" דניס יצאה מהדלת ולאחר דקה נשמע קולה של קייסי "זה בסדר שאני אכנס?" שאלה שראשה בפנים היא פחדה בזה אין ספק.
"כן,תיכנסי,אני מצטער על מה שקרה באמת אני לא יודע מה נכנס בי,אני כל כך מצטער קייסי" אמרתי והתקרבתי אליה היא הלכה אחורה קצת חזרתי לצד השני של החדר והיא נכנסה לגמרי לחדר.
"באתי לספר לך על תוצאות הבדיקות שעברתי"
"מה יש?"
"אני בהריון"
"את..את..מה?" מלמל ניק
"אנחנו הולכים להיות הורים"
"את רצינית?"
"לצערי,כן"
"אני יכול לגעת בבטן שלך?"
"לא אל תתקרב אלי בבקשה לא"
"אוקי" הלכתי אחורה "תגידי את זוכרת במדויק מה קרה לפני שבועיים?" היא הנהנה בפחד והלכה אחורה "את זוכרת שאמרתי שאני אוהב אותך?" היא שוב הנהנה
"לא התכוונתי לפגוע בך,אני אידיוט מושלם,אני הולך להיות אבא ואני רוצה לשפר את מה שקרה בנינו את סולחת לי?" היא הנהנה לחיוב ואז לשלילה ואז שוב לחיוב "לא הבנתי"
"אני סולחת לך" אמרה "אני חושבת אבל נתקדם לאט בסדר?"
"כל מה שתרצי קייס"
"אני שונאת שאתה קורה לי ככה אתה יודע את זה"
"סליחה שחכתי,אז איך אני יקרא לך?"
"קייסי"
"איך קראתי לך שהינו קטנים?"
"קיס kiss))"
"אכפת לך עם אני אחזור לקרוא לך ככה?"
"לא יודעת"
"אז אני אחזור לקרוא לך ככה"
"בסדר" היא התקדמה טיפה לכיווני "אתה לא תעשה את זה שוב?" שאלה בחשש "לא" אמרתי היא נעמדה יחסית קרוב אלי מטר או שניים ממני.
"זה שלך" אמרתי והלכתי לשולחן והבאתי את המפתחות שלה הגשתי אותם אליהם היא קירבה את ידה בעדינות היד שלה רעדה היא לקחה את המפתחות תפסתי את ידה בעדינות "אני לא אפגע בך שוב,אני מבטיח" אמרתי התחילו לרדת מעייניה דמעות היא החזירה את היד שלה צמוד לגוף שלה
"בבקשה אל תיגע בי"
"סליחה" דמעות עמדו בעיניים שלי
"אני חושבת שאני אלך"
"לא תישארי בבקשה,אני רוצה לדבר,אנחנו צריכים את זה,את נושאת את הילד שלי את לא יכולה לשנוא אותי"
"אז תבטיח שלא תיגע בי"
" אני מבטיח"
"תודה"
"אני מצטער,באמת"
"הבנתי, זה כבר קרה אי אפשר לתקן את זה,איבדת שליטה"
"סליחה" אמרתי שוב
"אוקי די עם הסליחה הזאת שלך,הבנתי אתה מצטער אבל מה לעשות קרה מה שקרה והנה פופ אני בהריון" היא התפרצה ודמעות יצאו שוב מעייניה
"אני לא רוצה שתרחם עלי,בבקשה אל תתקרב אלי" היא ביקשה ושמה את ידה על הבטן שלה.
"את תתני לי לגעת בך אי פעם?רק לחבק אותך"
"לא יודעת" אמרה
"אני יכול לחבק אותך?"
"בבקשה" אמרה התקרבתי אליה "לא" המשיכה הלכתי קצת אחורה.
"את כועסת עלי?"
"לא"
"את סולחת לי?"
"כן"
"את אוהבת אותי?"
"לא"
"איך את יכולה לסלוח לי?אני לא מצליח לסלוח לעצמי"
"אני לא יודעת למה ואיך אבל אדם עם לב יודע לסלוח גם לדברים הכי קשים"
"משפט יפה"
"למדתי אותו מדניס"
"למה את מפחדת להיות כאן?"
"כי אמרת שאת הפעם הבאה נעשה פה ושאני לא אתנגד כל כך מאיפה לי לדעת שלא תעשה את זה שוב?"
"אני רוצה שתגעי ביד שלי ותראי שאני לא יפגע בך"
"אני מפחדת"
"את צריכה להתגבר על הפחד קיס"
"אני אנסה" אמרה וקידמה את ידיה באיטיות קירבתי את ידי גם האצבעות שלנו התחככו היד שלה התקלפה ואז התיישרה היא תפסה את ידי ושילבה את אצבעותיה בשלי "זאת התקדמות" אמרתי והיא צחקה הצטרפתי לצחוק.
אמא ואיילין נכנסו לחדר "הכול בסדר?" שאלה אמא בדאגה "כן" אמרה קייסי
"קייס איך את?" שאלה איילין
"למה לי את לא מרשה לקרוא לך ככה?" שאלתי
"ככה" ענתה וצחקה
"kiss זה לא בסדר" אמרתי
"איך קראת לה?" שאלה אמא
"קיס,כמו שהינו קטנים"
"אתם מחייכים ומדברים,זה טוב" אמרה איילין
"אנחנו רוצות לדבר איתכם על מה עושים עם התינוק"
"משאירים" אמרתי "שולחים לאימוץ" אמרה קייסי באותו הזמן
הסתכלו אחד על השני "אימוץ" "נשאר" המשכנו כל אחד בדעה שלו
"ניק נשלח אותו לאימוץ פתוח,נו אני לא רוצה להשאיר אותו מצטערת"
"אני רוצה לגדל את הילד שלי אם את לא רוצה אני אגדל אותו לבד"
"אנחנו לא יכולים לגדל ילד בזמן הזה אנחנו צריכים ללמוד ללכת לבית ספר תראה נדבר עם ההורים המאמצים ככה שהתינוק ידע שאנחנו ההורים הביולוגים נקבל עדכונים נוכל לראות אותו מה אכפת לך?אני לא מתכוונת לגדל אותו עכשיו,זה לא שאני לא רוצה לשמור עליו"
"ילדים לא לריב" אמרה איילין
"תראו אנחנו נראה מה נעשה במצב הזה בסדר?"
"לא" אמרנו שנינו יחד
"אמא אני רוצה לשמור את הילד שלי" אמרתי לאמא ועזבתי את ידה של קייסי
"אמא אני רוצה למסור אותו" אמרה קייסי לאיילין והלכה לכיוונה
"קיס אני רוצה אותו" אמרתי לה ופניתי אליה
"אתה רוצה להיות אבא בן 15 ?" היא שאלה בכעס
"אני רוצה לגדל את הילד שלי בעצמי לא משנה באיזה גיל"
"גם אם אתה בן 15? "
"גם אם אני בן 15,את לא רוצה לגדל את הילד שלך?"
"אני רוצה,אבל אני לא אצליח לגדל אותו וללכת לבית ספר באותו הזמן"
"אנחנו נצליח"
"אוקי שניכם די לריב" אמרו דניס ואיילין
"אנחנו לא רבים" ענינו שנינו.
"טוב אנחנו נשאיר אתכם לבד לסגור הכול" אמרה איילין ומשכה את דניס החוצה
אמא ואיילין יצאו וסגרו את הדלת מאחוריהן
"אני אוהב אותך" אמרתי והלכתי אליה "ואני לא רוצה לריב" המשכתי
"אני לא רוצה לריב גם" אמרה התקרבתי אליה עוד קצת ונישקתי אותה היא בהתחלה נלחצה ואחרי שניה נסחפה גם היא התנתקה ממני "אני לא אוהבת אותך" אמרה ונישקה אותי שוב "עדין לא " אמרה שהתנתקה "אבל אני כן" אמרתי ונישקתי אותה בעדינות "אני עדין אוהב אותך מאוד" אמרתי שהתנתקתי
**הצד של קייסי**
אני לא אוהבת אותו למה אני מנשקת אותו בכלל קייסי צאי מזה עכשיו את לא יכולה להתאהב בו.
וואו זה הייתה נשיקה מדהימה,אוקי אז אולי אני מתחילה לחבב אותו לא אסור לי תוציאי את המחשבה הזאת מהראש את לא מתאהבת בו בשום אופן.
"אני עדין לא" אמרה והלכה אחורה "אני לא אוהבת אותו לא אסור לי" מלמלתי.
**הצד של ניק**
"למה לא?"
"אני לא יכולה לאהוב אותך אסור לי"
"למה אסור לך?"
"כי אני לא יכולה להתאהב במישהו,לא עוד פעם"
"מה כבר קרה?"
"עזוב"
"אוקי, אני כל כך אוהב אותך"
"אני לא יודעת מה אני מרגישה"
"זה בסדר,אני אחכה עד שתביני"
"תודה שאתה מבין עכשיו"
"אני יכול לגעת עכשיו בבטן שלך?"
"כן אבל לא יותר מזה"
"ברור שלא" התקרבתי אליה והנחתי את ידי על בטנה "בעוד כמה חודשים יצא מפה תינוק קטן,תינוק שלנו"
"כן,מי היה מאמין,שלנו הא?"
הפרק הבא הוא האחרון..והוא א-ר-ו-ך...מאוד..מי שיקרא הכול באמת שאפו...(או איך שלא כותבים)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
