היום אני לא אדבר על הנושאים הרגילים שאני מדברת כאן אלא אל דבר אחר.

רציתי לדבר היום על נושא שמאד מציק לי במדינה שלנו,על הצביעות של הממשלה שלנו
בנוגע לניצולי השואה החיים כאן בארץ.
אנו,עם ישראל אשר אמור להיות גאה על כך שמכל מאמצנו הרבים באנו והקמנו אחרי מלחמה איומה
וחיסול המוני של כ-6 מיליון יהודים ברחבי העולם ועל הניצולים שבאו אחרי עברם הקשה,מוות של כל משפחותיהם,
העתיד שלהם מרוסק והם חייבים להתחיל עתיד חדש
מה הם בעצם קיבלו?
על פי נתונים כיום כל ניצול שואה שלישי חיי מתחת לקו העוני,האם דבר כזה נראה לכם הגיוני?
אדם שעבר כל כך הרבה בחיים שלו כשהוא מגיע לארץ המובטחת,מקום אשר הוא מקובל ויכול לקבל סוף סוף
שקט נפשי אז הוא,דווקא ניצול השואה חיי מתחת לקו העוני?
איזה בושה זאת
אומנם מעבירה גרמניה מידי שנה כסף לניצולי שואה
אך זה לא מספיק.הניצולים אשר חיו כמו חיות רדופות בשואה ככה מגיע להם לחיות? ככה מגיע להם לסיים את חייהם?
ומה יקרה כאשר לא יהיו יותר ניצולי שואה,מה יקרא כאשר לא יהיו עוד עדויות,

עוד כאלו שיעבירו את סיפוריהם מאב לבן,מה יקרה? הכל ישכח? וגם אם לא ישכח וגם אם נמשיך נשמר ונזכור את הזוועה
האיומה הזאת האם נראה לכם נכון הדבר לגבי הטיפול בניצולים בארץ כיום?
ניקח לדוגמא,ילד בן 10 איבד את משפחתו בשואה שרד את השואה לבדו,
בלי שאף אחד יטפל בו,בלי שאף אחד יבדוק מה שלומו לשרוד במשך שנים,
להיחבא מהנצים ולקוות כל יום שיחייה רק ביום שלמחרת,
מגיע לארץ ישראל מקים את המדינה,בונה לו משפחה חדשה ושיחייה מתחת לקו העוני?
האם זה נשמע לכם הגיוני?
אדם שאנחנו כל אחד ואחד מוריד בפניו את הכובע,שיחיה בבושה כזאת,בחוסר תקציב יומי של אוכל ולא שמספיק
עבר זוועות בחייו דבר כזה באמת מגיע לו?
לא יעזרו כל המרכזים שהמדינה תפתח,כל מרכזי הטיפולים הם אלו שלא יעזרו,
תעזור התמיכה ההמונית של כל תושבי המדינה,החום והאהבה שאנחנו יכולים לתת להם,
לתת להם לסיים את חייהם בכבוד ועם ראש מורם!
אני בעצמי לא מאמינה לנתונים האלו,קשה לי להאמין וכואב לי אף יותר,
משנה לשנה מתמעטים ניצולי השואה וכבר לא ישארו יותר,אנחנו הוא דור העתיד
גם אם אין בנו את הכוח ניתן את המאה האחוז שלנו לתרומה לקהילה הניצולה ועזרה המונית
כי אנחנו הדור הבא ואנחנו לא ניתן לזה לקרות

כי את הבושה הזאת אנחנו

חייבים

להפסיק!