בדיוק לפני שבוע, ביום רביעי שעבר, ה - 22 לחודש עליתי על קו 66 לתל אביב, רחוב דיזינגוף, לאחר ציפייה עמוקה וחשק עז להכנע ולצפות בזה באינטרנט. קניתי את הכרטיס שלי וחיכיתי שהסרט יתחיל (16:40 פלוס מינוס) בעודי אוכלת - לא בדיוק להנאתי הצמחונית - צ'יפס ממקדונלד'ס יחד עם אימי, שהתלוותה אליי בתירוץ המושלם והעדין "זה הכסף שלי, מתוקה. את בזבזת את שלך, זוכרת?".

  הסרט המדובר הוא לא "הארי פוטר" החדש (בו צפיתי במחשב) או "חיבוקים שבורים" (המצויין! שראיתי בקולנוע לפני שבועיים) או אפילו "ברונו" (שווה צפייה?). לא, לא. אני מדברת על "אוייבי הציבור", הסרט שחשתי שמחובתי לראות ככפרה על שנאת החינם שלי לג'ק ספארו. או שסתם רציתי לראות את הזיפים של ג'וני במסך קצת יותר גדול מ 25 האינצ'ים השטוחים שבחדר שלי.

  הרבה אנשים לא היו באולם, מה שהיה צפוי, לאור הביקורות והכוכבים המועטים שהעניקו לסרט, אבל איכשהו הצלחתי לגרום לגבר ואישה שכלל לא קשורים אחד לשנייה לצעוק עליי שאשתוק כבר כי "לא קניתי כרטיס כדי לשמוע אותך ממלמלת מאחוריי". לא, אדוני, לא חשבתי שרצית כל כך לשמוע אותי. תלך כבר לעזאזל.

  So, ג'וני היה מקסים כהרגלו, גם בתפקיד מאפיונר קשוח ושודד בנקים. את כריסטיאן שמחתי לראות נפטר מחליפת הבאטמן ומרוב הנהמות ונצמד לרובים מיושנים ומעושנים. ורק אהובתו של דילינג'ר הטרידה אותי מעט בדמיונה המפחיד, לעתים, לקייטי פרי.

 אז כרגע אין שום דבר שאני מצפה לו במיוחד, אולי לאייפוד. אני פשוט קוראת ספר ומאזינה לאיימי ווינהאוס. ומצפה שמשהו כבר יקרה. למה כלום לא קורה?

If you want to view paradise

Simply look around and view it

Anything you want to, do it

נ.ב - את השאלון השבועי אין שום טעם לשים פה אם אני יכולה לענות עליו במילה אחת - לא.