אני מניחה שכל מה שאני צריכה להבין פה זה החומה שלי קצת נסדקה..
אולי מתחיל להיכנס משהו חדש..
האם באמת עברתי כלכך הרבה דברים או שאני סתם בכיינית מסריחה שמגזימה מכל שטות?
ותאמת.. שאני לא באמת יודעת מה אני מרגישה אלייך..
אתה חדש.. ואתה מהיר.
אתה מסתכן פה בכוויה.. עוד לא התקררתי.
אז נכון... אמרתי "אני אוהבת אותך".
אבל בכנות.. אני מבולבלת.. זה מצב חדש.. אני לא מרגישה כמו שהרגשתי אליו..
והוא היה הנסיון היחיד שלי מלפנייך..
וכל השינוי הזה.. הוא אומנם התנהג כמו ילד בן 12 לפעמים.. אבל מה לעשות.. הוא היה מבוגר יותר, מנוסה יותר..
ואני אודה שביני לבין עצמי אני שואלה את עצמי מדי פעם "האם עשית טעות?" ו- "אולי אם היית נשארת איתו היית יותר מאושרת עכשיו?"
ואז אני כמובן ישר עונה לעצמי.. כי אני יודעת את התשובה, התשובה היא לא. לא הייתי מאושרת איתו.
אז אמרתי לך (החדש זה השם שלך מעכשיו. לאומת ההוא.)
"אני אתאר לך איך זה מרגיש עכשיו:
הראש שלי כואב
סתום לחלוטין
וזה מרגיש כיאלו צינור ביוב התפוצץ לי מאחורי העיניים.."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Just someone~