מיליון ואחד גוונים של אפור

הוא מתרחק, האוטובוס נוסע..

רק עוד מבט אחרון, רק עוד מבט אחד עד מחר...

מחר נתראה שוב..

ואתה תחכה לי, מתחת לסככה..

רגע, מה הולך פה?

זה לא אתה..

זה הוא? זאת אני? כבר הייתי פה פעם?

כן, היית.. שם גם הוא חיכה לך, גנב מבט אחרון כשהאוטובוס התרחק..

למה הוא לא הולך כבר?יש לו אוטובוס משלו לתפוס!

למה הוא לא עוזב אותי?

למה הוא לא עוזב אותי כמו שאני עזבתי אותו? 

ללמוד הכל מחדש..

מה אני עושה כאן?

את מסתדרת יופי,

רק תשתקי ותהיי יפה..

הייתה לי תחושה שביקרת בבלוג שלי לפני כמה זמן..

אם אתה היית פה.. וזיהית אותי..

טוב.. אתה יכול לומר לי עכשיו.. 

ואם תחליט לא לשאיר לי סימן אחרי שקראת את הדברים הכי עמוקים ונסתרים שיש לי בראש..

טוב.. זו כבר כניראה לא ממש הבעיה שלי..