מיליון ואחד גוונים של אפור

כמו הסיגריה שבין אצבעותי,

גם אני נשרפת לאט לאט אל תוך ראותיו של אלמוני,

גם אני עוברת דרך פילטר כעשן הנראה כלא מזיק בכלל,

גם אני הורסת תאים החשובים לגוף הכלכך שברירי,

גם אני מתאפרת לתוך המאפרה,

וגם אני אזרק בסוף כיאלו נעלמתי לחלוטין.

וגם הוא כמוני, ירצה עוד אחת,

כי כבר אין ממש טעם לשמור על הריאות,

כי סיגריה אחת זה לא מספיק.

אבל הוא יתאפק, 

כי אין לו ממש ברירה,

כי צריך לחיות בין סיגריה לסיגריה.

לא יודעת למה זה בא לי פתאום לכתוב את השיר הזה..

כניראה שזה מתישהו יקבל משמעות.