לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"Always."



Avatarכינוי:  The One & Only

בת: 30




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2012    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

8/2012

מוצפת ברגשות וגעגועים ומה לא


אני לא יכולה. זה כל כך כואב, כל כך חונק ולוחץ ומתסכל.

אני התגעגעתי אליו כל החופש. התגעגעתי אליו מהרגע שאמרתי לו "ביי" ועליתי על האוטובוס ונסעתי. מאז אותו יום לא ראיתי אותו, לא דיברתי איתו, לא שמעתי את הקול שלו אפילו פעם אחת. למרות שיש לו את המספר שלי, ואמרתי לו לשמור על קשר, אבל אני חושבת שהוא היה יותר מדי בשוק שמישהי בכלל נותנת לו את המספר, ככה שהוא לא התקשר אף פעם.

ועכשיו, שחזרתי לבית הספר, כל פאקינג דבר שם מזכיר לי אותו. כל פינה, כל בנאדם. אני מרגישה ריקה ושבורה ואני לא יכולה להתמודד עם זה.

וכל פעם שמזכירים את השם שלו, כשהמורה קוראת שמות ולא יודעת שהוא עזב, או כשהחברים שלו מדברים עליו, נזכרים במשהו מצחיק שהוא אמר שנה שעברה ודברים דומים, אני מרגישה שאני עומדת לפרוץ בדמעות. כאילו שאני לא בוכה מספיק בבית.

ואם חשבתי שללכת לישון יעזור לי, לנוח מהמחשבות עליו ולהיות למשך כמה שעות במקום אחר, אז ממש לא. כל לילה אני חולמת עליו, חלומות יותר מדי אמיתיים, ויותר מדי טובים. בלילה האחרון של החופש, לפני שחזרנו ללימודים, חלמתי שהוא לא באמת עזב, שהוא נשאר בכיתה שלי, ושהכול בסדר. שהוא פה. בחיים שלי, ולא נעלם לשום מקום. בלילה האחרון שהיה, חלמתי שהוא כתב לי פתק, ובו אמר הכול. כל הדברים שאי פעם רציתי לשמוע ממנו. משום מה הפתק היה באנגלית.

ואולי אני מצליחה איכשהו להיות במצב רוח סבבה כשאני עם חברות, ואנחנו צוחקות על דברים שונים, ומדברות בינינו, ודעתי מוסחת מרגשות וגעגועים. אבל ברגע שאני נמצאת לבד, רק אני והמחשבות שלי, הרגשות מציפים אותי ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אני מרגישה את הכאב בחזה גדל, ואת המחנק בגרון מכאיב, ואני פשוט רוצה כבר לטפס על הקירות מרוב הרצון לראות אותו, לדבר איתו.

 

אני פשוט לא מצליחה. לא מצליחה לשכוח אותו, לא מצליחה להתגבר עליו. כמה שאני לא אנסה, כמה שאני לא אשתדל למחוק אותו מהמחשבות ולשכוח ממנו, להגיד לעצמי "זהו, זה נגמר, אין מצב שאת תראי אותו אי פעם, אין מצב שהוא הרגיש אפילו רגש קטן שבקטנים כלפייך, ובטח שאין מצב שהוא יתקשר, או יופיע באופן קסום לידך. תשכחי ממנו. די." אבל זה לא עוזר. אני פשוט לא מצליחה. לא יכולה.

 

אני מרגישה מטומטמת, פגומה, ריקה, חסרת מזל.

מה לא בסדר איתי? למה זה כל כך קשה? למה אני לוקחת את זה כל כך קשה?

די כבר, תמשיכי הלאה, תעזבי אותו, הוא לא יחזור, את לא תראי אותו. וכנראה גם אם הוא יבוא לבקר מתישהו, המזל שלך יסדר שאתם לא תפגשו. די.

נכתב על ידי The One & Only , 29/8/2012 18:13  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



6,727
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , נוער נוער נוער , מגיל 14 עד 18
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לThe One & Only אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על The One & Only ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)