בהתחלה זה התחיל מזה שמאוד אהבתי למרוט שערות לחבר שלי,
הייתי מתחננת בפניו שיתן לי לעשות לו גבות או למרוט לו שיערות מיותרות
מחלקים אחרים בגופו..
אחרי זה התדירות שבה רציתי לעשות לו גבות הלכה וגדלה והוא התחיל
להגביל אותי בעשיית הגבות שלו שהרי הוא מסכים לי רק "לנקות" לו באמצע..
ואחרי זה אף התחיל להשתמש בתלות שלי לרעתי, אמר לי "אני לא אתן לך
לתלוש לי שיערות היום נהנה בננה" ובכך היה מעניש אותי..
אז לא נותרה לי ברירה אלא לעבור למריטת שיערות בגופי.. אני מורטת
שיערות עם הפינצטה מהבית שחי ומהמפשעה.. זה לא עניין של כאב.
הרי מלכתחילה התחלתי מלמרוט לחבר שלי, ואני ממש לא רוצה להכאיב לו..
ואני לא יודעת להגיד אם למרוט לעצמי זה כואב, אני באמת לא יודעת,
כנראה שזה לא.. אני פשוט לא מתעסקת בכאב.. זה פשוט מרתק אותי
מאיזושהי בחינה מעוותת.. כל כך מרגיע וממכר..
יכול להיות שזה במקום ניקוטין.. עוד מעט אחגוג שנתיים להיותי לא מעשנת,
אבל אני עדיין מכורה. מכורה קשות לסגריות, ולא נוגעת בהן כמעט שנתיים!!
שנתיים של השתוקקות ודחיית סיפוקים, שנתיים של פנטזיות רטובות
על שאיפת עשן סמיך לראותיי, אבל זה הכל רק פנטזיות וכזה זה ישאר לנצח
כנראה, כי מה לעשות שאני גם היפוכונדרית..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
