Lali Esposito - Fans Blog

4 שנים עברו מאז שהם נפגשו בפעם הראשונה אולפני הצילומים. מריאנה "לאלי" אספוסיטו (18), חואן פדרו "פיטר" לנזאני (19) ומריה אאוחניה סוארז (18) באו מרקע של עבודות ופרוייקטים של כריס מורנה (קטנטנות, פינת אור ופלורינסיינטה), וב"כמעט מלאכים" הם הכירו לראשונה את גסטון דלמאו (26) וניקולאס ריירה (25), שביחד איתם מרכיבים את הלהקה מצליחה "טין אנג'לס". בנוסף לעובדה שהם מצליחים מאוד בטלוויזיה, הם מילאו במשך חופשת החורף שהיתה בארגנטינה את ה"גראן רקס" (Gran Rex) וכעת הם מעלים בסופי השבוע את המופע האחרון שלהם ביחד עם עמיתיהם. "אנחנו חיים וחווים את הכל עם אותה האופוריה של השנה הראשונה, אבל כשאנחנו נזכרים שזו היא השנה האחרונה, אנחנו באים עם כוחות הרבה יותר גדולים", התוודתה לאלי. "הסיפור שמספר המופע בתיאטרון מראה ומגדיר באופן בולט מאוד שזהו הסוף, וזה נותן לך חשק לבכות מרוב אושר. זאת פרידה שמחה!" מוסיפה אאוחניה. לידה, פיטר מוסיף: "אנחנו מנסים לא לחשוב יותר מדי על כך שזה נגמר. בנוסף לרקס, נשארה לנו חצי שנה של צילומים". בדומה לסדרה, בתיאטרון השחקנים מספרים את ההיסטוריה של קבוצת צעירים שנלחמת ומתנגדת לאי צדק, לרעב, לשנאה ולטינה.

בחיים הפרטים שלכם, כנגד מה אתם מתנגדים?

לאלי: "אני מתנגדת להרבה דברים שהחברה מטילה עלינו ועל לאבד את ערכי המשפחה. זה טוב להיות עצמאי, אבל בשבילי זה חשוב לאחד את האנשים שסביבי, אני מתנגדת למרחק שבין אנשים." ניקולאס: "אני מתנגד להשתעמם. אני מנסה לבלות ולהעביר את הזמן בכיף, לעשות את הדברים עם חשק ולא בגלל שזה חובה. כשהכל מתחיל להפוך להיות שגרה, אתה מפסיד את היופי שבחיים". גסטון: "במקרה שלי, אני מתנגד לעבוד בתוך משקד. אני מאחל לעצמי לעבוד כתור שחקן תמיד". פיטר: "אני מתנגד לעשות את מה שלא מוצא חן בעיניי".

אאוחניה: "שיגידו לי מה אני צריכה לעשות בדרך לא יפה, בלי כבוד. אני לא יכולה לתת לזה לקרות: אני לא יכולה לסבול שידברו עליי דברים רעים".

"טין אנגל'ס" תמשיך גם כאשר תיגמר הסדרה?

לאלי: "עדיין לא ידוע. יש לנו את היתרון שהסדרה תמשיך להיות משודרת בארצות אחרות, הסדרה הולכת ומתיישנת במקרה של ארגטינה, אז ההאפשרות הזאת פתוחה עדיין.

לדוגמא, בברזיל הסדרה רק התחילה".

אתם מדמיינים את עצמכם פרודים אחד מהשני?

לאלי: "כן, אבל זה לא אומר שלא נמשיך להתראות. אם אאוחה תשחק בטלנובלה של הפקת "פול-קה" (Pol-ka), אני לא אפסיד אפילו פרק אחד".

גסטון: "השתנו הזמנים, אבל החברות תמשיך להתקיים".

אאוחניה: "אם היתה חיבה והיה כבוד, תמיד תרצה לראות את האחר. נעשה כמו מפגשי המחזור מימי הבית ספר, שהם ממשיכים להיפגש במשך השנים".

מה אתם מרגישים שאתם רואים את השנה הראשונה של "כמעט מלאכים"?

גסטון: "אנחנו רואים עד כמה גדלנו ואנחנו שמים לב בראש ובראשונה לשינויים הפיזים: חלק מאיתנו נעשו חסונים יותר, חלק פחות בלונדינים.."

פיטר: "אותי משעשע להסתכל לאחור, אבל אני לא שם לב שעבר הרבה זמן. אני מרגיש כאילו התחלנו בשנה שעברה, למרות ש4 שנים זה הרבה".

לאלי: "אנחנו נמצאים בגיל של המון שינויים, ואנחנו ממשיכים בתהליך הזה. במקרה שלי, אני מחפשת בית משלי בשביל להיות עצמאית, אני כבר נוהגת, אני יוצאת לבד לרקוד. קרו המון דברים בחיים האישיים כמו בחיים המקצועיים".

אאוחניה: "זה עבר מהר! כשהגעתי ל"כמעט מלאכים" בדיוק חגגתי את יום הולדתי ה15, ועכשיו יש לי כבר 18 ואפילו אני גרה לבד. כשרק התחלתי, ההורים שלי לקחו אותי לצילומים, וחשבתי שעד שאני אקבל רישיון נהיגה צריך לעבור המון זמן, ועכשיו אני כבר נוהגת לבד!"

את נהגת טובה אאוחה?

אאוחניה: "נגיד שכן, אבל כבר עברתי תאונה. הייתי בפיינמאר (מקום בארגטינה), ולאיש שהיה מאחורי לא עבדו הבלמים והוא נכנס בי מאחורה. למזלי, לא נפגעתי".

מה אתם מפסידים מהעובדה שאתם עובדים בטלוויזיה?

ניקולאס: "עכשיו שאנחנו בתיאטרון, אני מפסיד את משחקי הכדורגל של שבת עם החברים שלי. אבל אני לא מתבאס בגלל שאני יודע שהם גם נמצאים בעבודה שלהם ובלימודים שלהם, ולכל אחד יש דברים אחרים לעשות באחריותו".

אאוחניה: "החברות שלי ממש מתגמשות בנוגע לשעות שלי ואנחנו תמיד מתראות".

גסטון: "אני לא נוסע לקורונל סוארז, העיר שלי, בגלל שאלו כמה שעות נסיעה וגם אין לי כל-כך חשק. חלק מהחברים והמשפחה שלי נמצאים כאן".

פיטר: "כל אחד מנסה לא לאבד את הקשר עם האנשים הסובבים אותו. אם צילמת כל היום ואתה ממש גמור מעייפות, ומתקשרים אלייך בשביל לאכול ארוחת ערב ביחד, אתה עושה את המאמץ והולך. הם האנשים שמחזיקים אותך וזה חיוני מאוד".

כשהייתם ילדים קטנים, כבר אז רציתם להיות שחקנים?

אאוחניה: "כן, זה היה הדבר היחיד עליו חשבתי. חלמתי על לעבוד ב"קטנטנות", אבל אף פעם לא דמיינתי שאגיע לאן שהגעתי היום".

ניקולאס: "לי קרה אותו הדבר. זה היה כאילו שלוחצים על איזה שהוא לחצן, ולא הפסקתי לעשות שטויות בשביל המשפחה והחברים שלי".

לאלי: "אני שמתי לב שאני רוצה להיות שחקנית ביום שבו נתנו לי במתנה מיקרופון. זה היה רק צעצוע אבל אני נשארתי מוקסמת מזה. הדבר היחיד שעשיתי היה לשיר ולרקוד מול מראה מאוד גדולה. הדיסקים החביבים עליי היו של להקת "קווין" (Queen), כריסטיאן קאסטרו ו"קטנטנות", שילוב עצום! בגלל שהתחלתי לעבוד כשהייתי ילדה קטנה, אני לא זוכרת את התחושה של לרצות כל-כך לעבוד בטלוויזיה".

גסטון: "כשהייתי קטן, הייתי עושה תוכניות טלוויזיה או של רדיו לבד, בבית שלי. ניגנתי בגיטרה והקלטתי את עצמי, אבל התביישתי מאוד שמישהו יראה אותי. אחרי שלמדתי תיאטרון ועשיתי סוג של טיפול, הצלחתי להתגבר על הביישנות".

פיטר: "אני השתתפתי בהצגות בבית הספר, אבל לא השקעתי בזה כל-כך. תמיד הייתי מדבר עם חברים אחרים ולא משחק ברצינות. החלום שלי היה להיות שחקן מקצועי של רוגבי, כי אני אוהב את המשחק הזה, אבל בסוף הפכתי לשחקן".

מדאיגה אתכן האקטואליה, אתם צופים בחדשות או שאתם נמצאים בתוך בועה?

גסטון: "אני יחסית מחובר לאקטואליה, אני קורא את העיתונים דרך האינטרנט, ומחפש חדשות. זה טוב להיות מיודע ולהבין מה קורה בעולם".

אאוחניה: "אותי מפחיד לצפות בחדשות. כשאני מדליקה את הטלוויזיה ושומעת שהיה רצח במקום כלשהו, אני מכבה את הטלוויזיה כי זה גורם לי להרגיש רע. בעבר זה היה נראה שזה רחוק מאוד המקרים האלו, אבל עכשיו זה קורה בפאלרמו (שכונה בארגנטינה), שני רחובות מהבית שלי. אני מנסה לא לחשוב שילדים הופכים להיות קורבנות כי אחרת אני משתגעת ולא יוצאת יותר לרחוב".

האם העובדה שאתם מוכרים גורמת לכם חוסר ביטחון?

לאלי: "הכי טוב זה לא לצפות בטלוויזיה. כשיש חדשות, אני מסתכלת רק על השעה והטמפרטורה וזהו. הדבר היחיד שהם עושים זה לזרוע פחד בקרב האנשים, הם לא רוצים ליידע. מסופר רק חלק אחד של המציאות".

גסטון: "כל אחד, כבן אדם, מנסה לשמור על עצמו. אני לא מסתובב בלילה במקומות שאני יודע שאני לא צריך להסתובב, או כשאני הולך לצילומים אני מנסה לא לעשות את אותה הדרך. לפני שאני נכנס עם הרכב, אני מסתכל אם איש הביטחון נמצא במקום וצופה בנעשה. אלו פרטים קטנים שלפני כן לא חשבתי עליהם, ועכשיו אני שם עין עליהם".

ניקולאס: "בנוסף, האנשים חושבים שבגלל שאתה עובד בטלוויזיה אתה מיליונר, זה ממש לא נכון! מישהו לא יכול להפסיק לחיות בגלל הפחד. זה בסדר שיש ביטחון כלשהו, אבל לא להיות פארנואיד". אאוחניה: "יש המון הבדלים חברתיים ברחוב, וילדים רואים את ריקי פורט (שופט ב"רוקדים עם כוכבים") מתפאר בכמות הכסף שיש לו בזמן שיש אנשים שמתאים מרעב. זה שונה בגלל שזה גורם להם לחשוב שאלו שעובדים בטלוויזיה הם אותו הדבר".

אתם כבר מבוגרים, ובשנה הבאה תצטרכו להצביע בבחירות. הפוליטיקה מעניינת אתכם?

לאלי: "לא. אני אלך להצביע, אבל אני מאוד לא מרוצה מהפוליטיקה. אין לי מושג למי אני הולכת להצביע עדיין".

גסטון: "זה טוב להיות מיודע לפני שהולכים להצביע כי אלו הפוליטיקאים שינהלו את המדינה. אבל מה שעצוב הוא שכל אלו שעושים תעמולה לזכותם מבטיחים הרבה אבל לא מקיימים הכל".

ניקולאס: "אני חושב שיש סוג של אכזבה מצד האנשים כלפי הפוליטיקה, אין לך כבר חשק להביע דעה ולהשפיע כי אתה יודע שהכל מכור ויש המון שחיתות. אם יש משהו שיוכל לעזור למדינה, זה לא משהו שיבוא מצד הפוליטיקאים אלא מה שיכול לעזור אלו תרומות לאירגונים מסויימים".

אאוחניה: "כל אחד מתלונן הרבה על הפוליטיקאים אבל אנחנו צריכים לעזור כל אחת ממקומות שלו. אנחנו צריכים לקחת אחריות על מה שקורה לנו: אני יוצאת לרחוב ושמה לב לאלימות גדולה. כל העולם כועס, כל האנשים רבים".

אאוחניה הזכירה את פורט, מה אתם חושבים על כלי התקשורת?

לאלי: "אני חושבת שנמצא בידור זול ומהיר, שלא מחפש את המחשבה של האדם שצופה בתוכנית". אאוחניה: "כנ"ל, זה מובן: האנשים מגיעים מאוד עייפים לביתם אחרי יום עבודה ארוך וזה נורמלי שהם יצפו בטינילי (מנחה "רוקדים עם כוכבים"). אני צופה ב"רוקדים עם כוכבים" בגלל שמתחרה שם אמיליה אטיאס (סיילו/פאס, "כמעט מלאכים") ואני תומכת בה כל-כך!"

ניקולאס: "הם המודה. ברגע מסוים היה את גל תוכניות הריאליטי שסחף את ארגטינה, ועכשיו אלו הם הריבים של כלי התקשורת, וזה יימשך ככה עד שיימאס להם לריב ויחפשו משהו אחר".

גסטון: "בגלל זה, זה טוב להציל את התוכניות שמלמדות או מספרות משהו. אנחנו מאוד גאים במה שאנחנו עושים ב"כמעט מלאכים", בגלל שאנחנו מראים משהו שונה בתוך כל תוכניות הטלוויזיה היום".

אתם מרגישים אנשים שמשקפים את דור הצעירים כיום?

אאוחניה: "כן, וזה משאיר אותי רגועה שהדור שלנו כיום רוצה לראות "כמעט מלאכים" בגלל שהם אומרים לך שמוצא חן בעיניהם המסר שאנחנו מנסים להעביר. עם הטעויות שלנו והכל, אני חושבת שאנחנו דוגמא טובה".

פיטר: "אנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים ולא לוקחים אותו כמשהו שמכביד עלינו לרעה. זה לא מלחיץ להיות כאלו בגלל שאנחנו יודעים שמה שאנחנו עושים זה טוב. אבל זהירות, אנחנו לא מחפשים להיות הדוגמא של אף אחד בגלל שאנחנו נמצאים רחוק מכך: אנחנו חמישה ילדים רגילים שמספרים סיפור יפה בטלוויזיה".

אאוחה וגסטון גרים לבד. איך אתם מסתדרים עם מטלות הבית?

גסטון: "הבית שלי הוא כאוס אחד גדול כי הבית מלא חיים בגלל חברים שבאים אליי, לכן שכרתי אישה בשם מרילו, שבאה פעמיים בשבוע לנקות הכל. אני מבשל מעט, אני עצלן בגלל זה אני מעדיף להתקשר למשלוחים. המקרר שלי הוא משהו עצוב מאוד, הוא תמיד ריק, יש בו רק בקבוק מים ועוד דברים קטנים וזהו (צוחק)".

אאוחניה: "כולם אומרים לי שאני לא נראת אחת שיכולה להסתדר לבד, אבל יש לי נשמה של עקרת בית. תמיד חלמתי להיות אימא ושתהיה לי משפחה משלי. ב"שבוע הקדוש" (לפני חג הפסחא) עברתי לגור לבד, אני אוהבת שהכל מסודר ואני מפזרת פרחים בכל מקום. בניגוד לגאס, אני מבשלת המון, אף פעם לא התקשרתי למשלוחים: אני מכינה עוגות, שניצלים, פשטידות וסלטים".

ומה השאר אומרים?

לאלי: "אני גרה עם המשפחה שלי אבל יש לי תוכניות לעבוד לגור לבד. אם אני עוזרת בבית? ברור: אני מכינה את שולחן האוכל, אני עושה שליחויות ושוטפת כלים".

ניקולאס: "כל אחד שמתבגר וגדל, מתחיל לעזור. אחרת, הוא בן אדם שחי מכלום, לא?"

פיטר: "כן, אני גם חושב כך. אני מתוודה שאני עושה מעט: אני רק מכין את שולחן האוכל".

אתם חולמים על משפחה משלכם?

לאלי: "לאחרונה, כשאני רואה תינוק הוא מקסים אותי. אני יודעת שאקים משפחה משלי, אבל אני לא רואה את זה בקרוב. אני לא מתכננת את זה כמשהו אידיאלי בגלל שאני מתכננת את זה כחלק מהחיים שלי, אני רוצה שזה יקרה. ביום שיהיה לי ילד, לא יהיה שום דבר אחר יותר חשוב ממנו בשבילי".

גסטון: "כשנולדה אחיינית שלי, התרגשתי ואמרתי שאני רוצה ילד. עבר זה לא עבר לי בראש בכלל, למרות שזה מתנגש עם הקריירה הזאת בגלל שכל אחד שואף לעבור הרבה ולנסוע בעולם". אאוחניה: "במקרה אני אני אפסיד לעבוד, בגלל שאני לא חושבת להיפרד מהתינוק שלי בשום הון שבעולם".

ניקולאס: "יש לי פרוייקטים של משפחה, כן, אבל קודם צריך למצוא את הבן אדם המתאים. אחר-כך, הדברים ייקרו לבד".

פיטר: "אני תמיד חלמתי על להתחתן בטוקסידו ושכל המשפחה שלי תראה איך אני מקבל את האישה של חיי במזבח. נשמע רומנטי, לא?"

עם כל-כך הרבה עבודה, ל"טין אנג'לס" יש זמן גם לאהבה?

פיטר: "אני מצאתי אהבה שונה, שהם החברים שלי. כשאני איתם אני מבלה ונהנה מאוד. אני לא צריך חברה בשביל להרגיש טוב".

גסטון: "לי יש כלבה שגרמה לי להתאהב בה (צוחק)".

לאלי: "זה לא שאין זמן בגלל שאם יופיע מישהו ותתאהב בו, תחפש את הזמן בשבילו. אבל לא, אני רווקה ולא ממהרת".

אאוחניה: "אני חושבת מה שהם חושבים".

הילדים גדלים, וכמו הופעת הבכורה שלהם בטלוויזיה בשנת 2007 הרבה דברים השתנו בחייהם של פיטר לנזאני, מריה אאוחניה סוארז, גסטון דלמאו, מריאנה אספוסיטו וניקולאס ריירה. ה"כמעט מלאכים" עוזבים אט אט את גיל ההתבגרות ומתחילים לחיות את חייהם בפעם הראשונה בגדול: האהבה, יחסי המין, הקשר עם הוריהם והעצמאות. ככה פניני כריס מורנה מתוודים ללא שום הגבלות וגבולות איך הם מתחילים לחיות את כניסתם לעולם המבוגרים.

כמה ימים לפני יום רביעי ה21 למרץ בשנת 2007 – תאריך שבו ה"כמעט מלאכים" הופיעו בפעם הראשונה על מסך הטלוויזיה בערוץ "טלפה" (Telefe) ואיבדו את אנונימיותם – מריה אאוחניה סוארז (18) ומריאנה אספוסיטו (18) נכחו בפעם הראשונה במסיבת יום הולדת 15. "בתקופה ההיא, במזל נתנו נשיקה למישהו", מגלה השחרחורת. הגיוני: הן היו ילדות קטנות, ביישניות יותר, תמימות יותר ועדיין – בדרך של צניעות – חושניותן לא עולה על גדותיה.

"ההורים שלי הרשו לי לצאת עד שתיים בלילה", מספרת הבלונדינית בקול של תלונה. אבל כמובן שהן עדיין "נכחו" בבית הספר, ריכלו בהפסקות על בנים אך לא ידעו איך לעבור את השינויים. "עכשיו אני אפילו נוהגת!" אומרת לאלי.

מהצד השני, שוב באותה שנת 2007 שהיום נראת כל-כך רחוקה, היו הבנים. גדולים במעט מהבנות אך עם השנינות המאוחרת שמאפיינת את המין הגברי. "הגבר תמיד מתבגר אחרי האישה", מסביר גסטון דלמאו (26), "או לפחות במקרה שלי" מוסיף.

באותה הימים, פיטר לנזאני (19) התאמן באיזור טורטוגיוטאס (איזור בבואנוס איירס) במועדון "אלומני" בשביל להיות בעתיד שחקן רוגבי מקצועי. ניקולס ריירה (25), מצידו, היה הכי שובב מבין חבריו: "אירגנתי טיולים וחלמתי לתת נשיקה ללואיסנה לופילטו!", מתוודה. "היינו צריכים לעבוד מאוד קשה בשביל לגנוב נשיקה", הסכימו שלושתם.

אבל הזמן עבר והצעירים כבר לא כל-כך צעירים. או שאולי כן, אבל הם לא "ילדים". בגלל זה, 4 שנים אחרי הופעתם הראשונה, ה"טין אנג'לס" – טיאגו, מאר, טצ'ו, חסמין ורמה – מדברים בחופשיות על כל השינויים שעברו…

ראשונות הן לאלי ואאוחה :

נראה כי מאר וחסמין גדלו לפי לאלי ואאוחה. מה דעתכן לגבי זה?

אאוחה: "ההיסטוריה התפתחה איתנו, ממש ככה."

לאלי: "אנחנו אותם אנשים, רק גדולים יותר. בסדרה זה אותו הדבר, אפילו המעריצים שלנו עוברים את אותם תהליכים."

אלו תמיד אותם המעריצים?

לאלי: "אתה יכול להאמין שאנחנו עדיין רואים את אותם פרצופים של אותם המעריצים עוד מתקופת "פינת אור"? 7 שנים כבר עברו!"

אאוחה: "הם תמיד עומדים בכניסה לאולפני פמפה, עם שלט שאומר: "גדלנו איתכן"."

איזה הרגלים השתנו במשך השנים האלו?

לאלי: "אני עכשיו נוהגת! בשנה שעברה אימא שלי הסכימה ללמד אותי לנהוג, כך שאני עכשיו אזרחית עם רישיון נהיגה ועם מכונית C3 יפה. זה היה שינוי טוב."

את משתמשת בכרית במושב הנהג?

לאלי: "היום באת מצחיק? אני גמדה, אבל אני מסתדרת נהדר. הדבר היחיד שאני הולכת להגיד לך זה שמי שיושב במושב האחורי מאחוריי לא יכול להאמין כמה נוחות יש לו בשביל לשים את הרגליים."

אני מניח שההגבלות על שעת החזרה מיציאה שקבעו לכן הוריכן כבר לא אותו הדבר.

אאוחה: "ברור. בעבר הרשו לי לצאת רק עד שתיים בלילה ועוד החברות שלי גדולות ממני בשנתיים, בגלל זה תמיד הייתי מצליחה להישאר רק עד הרגע לפני שחברות שלי הלכו למועדון. זה היה מבאס, אבל עכשיו כבר לא, כי אני גרה לבד!"

יחסי המין ממשיכים להיות דבר אסור?

אאוחה: "אנחנו נמצאים בשנת 2010. המתבגרים בעבר היו תמימים יותר מאשר עכשיו."

לאלי: "בהתחלה, מאר, עם מזל התנשקה עם טיאגו; עכשיו, הדבר הלך והתפתח. בסדרה למשל, היתה לי כבר סצינה שבה מאר עשתה אהבה."

אתן מדברות על יחסי מין עם ההורים שלכן?

אאוחה: "אני לא. מביך אותי.. הנערות מדברות פחות על יחסי מין עם ההורים. זה נשאר בשביל לדבר עם חברות."

לאלי: "במקרה שלי, היו לי כמה שיחות עם אימא שלי ועם אחותי. יום אחד, סבתא שלי התקרבה, למרות שהיא לא תיכננה את זה היא התחילה לדבר איתי על זה. זה לא שהיא באה עם לוח בשביל להסביר לי, היא פשוט רצתה להשאיר לי בבירור שהיא נמצאת פה בשביל כל דבר שארצה לדעת. זה היה מאוד משמעותי בעיניי."

סיפרתן להן על ההתנסויות הראשונות שלכן?

אאוחה: "(צוחקת) בכלל לא!"

לאלי: "יש דברים שאני מספרת, ויש דברים שלא. זה גם דבר טוב לשמור על האינטימיות והפרטיות."

במקרה הזה, איך אתן רואות את הבנים?

אאוחה: "הגבר הוא גרוע יותר! הוא מבקר הרבה באיזורים שמתעסקים בזנות! לנו הנשים אף פעם לא עלה משהו כזה. אני אפילו לא יודעת אם קיים דבר כזה בשביל נשים…"

לאלי: "לדוגמא, אם גבר מתנשק עם שלוש נשים, הוא יצא גדול. אבל לעומת זאת, אם אישה מתנשקת עם שלושה גברים, היא נחשבת למישהי זולה. אנחנו מניחים כי יש לנו אפשרות לשפוט אנשים על פי מעשיהם. אבל זה לא כך במדינה הזאת."

מי דיבר איתכן בפעם הראשונה על אמצעי זהירות ומניעה?

לאלי: "בבית הספר. זה נושא שצריכים לדבר עליו יותר, זה יימנע המון בעיות."

האם אתן בעד נישואים חד מיניים? שתיהן: "זה נראה לנו צודק שלכולם יהיו את אותן הזכויות בשביל להיות מאושרים."

אאוחה, ממתי את חברה של הנכד של מירת'ה לגרנד (סועדים עם מירת'ה, טלפה)?

אאוחה: "(צוחקת) לא, לא, לא.. אני לא יוצאת עם הנכד של מירת'ה. אני יוצאת עם נצ'ו ויאלה, אני מבהירה. וכבר 4 חודשים פחות או יותר, התשובה בקשר לשאלתך."

מפריע לך שהוא יהיה מי שהוא? אני מתכוון לייחוס שלו כמובן.

אאוחה: "את האמת, אני לא מתייחסת לזה. לא מפריע לי אבל גם לא מועיל לי. אני במערכת יחסים עם נצ'ו ולא עם המשפחה שלו. אבל כולם קיבלו אותי מאוד יפה ואני מאוד שמחה."

ואת מריאנה, את רווקה?

לאלי: "בשמחה. אין לי זמן בשביל לצאת עם מישהו."

במובן מסוים מצאו קשר בינך לבין הומרו פטינטו (רדיו 40 פרינסיפלס), האם יש משהו נכון בכך? לאלי: "(צוחקת) זו היתה רק בדיחה של הרדיו. פעם אחת היינו בתוכנית שלו והתיידדנו. אחר-כך הוא סיפר בזמן תוכניתו שהוא נשאר המום (לטובה) ממני, אבל שום דבר מעבר לכך."

הבנים משתמשים בפייסבוק ובהודעות הטקסט בשביל להזמין אתכן לצאת?

אאוחה: "אתה משוגע?! אם מישהו יזמין אותי לצאת דרך הטלפון.. תשכח מזה! ושלא נדבר על הפייסבוק או על הודעות הטקסט. אני אוהבת שיבואו וידברו איתי פנים מול פנים."

לאלי: "ממש ככה. צריך לראות את הפנים של זה שמולך שרוצה להזמין אותך.. (צוחקת) זה הכרחי בשביל לראות מה הוא רוצה להגיד לך. הבעות הפנים אומרים הרבה יותר מכל משפט אחר.."

מתנשקים בפגישה הראשונה?

שתיהן: "בחיים לא!"

אח"כ מגיע תורם של הבנים (:

עכשיו שהתבגרתם, נעלמו האיסורים, או שעדיין יש שליטה בבית?

פיטר: "לא! פחות ממה שהיה! עבר לא יכולתי לצאת כל הימים והיתה לי שעת חזרה קבועה. היום אני לא יוצא כל הימים אבל הם הרבה יותר גמישים מבעבר."

נטשת את הרוגבי?

פיטר: "לפני שנתיים! אבל זה היה איסור של ההפקה בגלל שאמרו לי שאני עלול להיפצע. אבל במוקדם או במאוחר אני אחזור."

איך התפתח הקשר שלכם עם ההורים?

ניקו: "עכשיו זה קשר יותר בוגר. בעבר לא רציתי לדעת שום דבר שקשור להורים שלי; למעשה, בתקופה שלי כנער מורד אני זוכר שדרשתי מהם שלא ישאלו אותי דבר על החיים שלי. הייתי נורא." פיטר: "אף פעם לא מצא חן בעיניי לדבר על עצמי. אני דיי מופנם, אני זוכר שהלכתי לבית של חבר שלי שסיפר לאימא שלו שבלילה הקודם הוא נישק שלוש בנות והאימא בירכה אותו! אני לא הבנתי דבר."

אתם מדברים על יחסי מין איתם?

פיטר: "מעט. (ניקו וגסטון מסכימים)"

ההתנסות המינית הראשונה למשל…

גסטון: "(צוחק) אני, בפעם הראשונה, כינסתי את האחים שלי ואת אבא שלי במטבח בשביל לספר להם הכל. אפילו אימא שלי רצתה לשמוע אבל לא נתתי לה, ברור. זה היה מוזר אבל טוב."

ומי דיבר איתכם על יחסי מין בעצם?

 פיטר: "בבית ספר או עם חברים."

גסטון: "בבית שלי דיברו מעט על זה. החינוך המיני חיוני וחשוב."

ניקו: "כן, ממש ככה. המשפחה שלך הם האנשים שהכי אוהבים אותך; הם אף פעם לא ילמדו אותך דברים שהם לא טובים. אני זוכר שאבא שלי, כל פעם שעמדתי לבלות את הקיץ עם חברים שלי, נתן לי קופסא עם קונדומים. תמיד הקופסא חזרה כמו שהיא היתה! הייתי בן 16, לא הבנתי כלום."

הבנות מאשימות את ההגברים שהם נוטים לבקר לעיתים קרובות את האיזורים שמתעסקים בזנות בשביל לאבד את הבתולין. מה אתם חושבים?

גסטון: "אני אף פעם לא שילמתי על כזה דבר ואני לא חושב לעשות זאת. בכפר שלי זה לא היה ככה: כל אחד היה עושה את זה עם מי שהוא רצה ויכל."

ניקו: "אלו שמשלמים הם אלו שרק רוצים לראות אישה עירומה. לעשות אהבה ולעשות סקס הם שני דברים שונים מאוד."

איזה הבדלים יש?

ניקו: "הסקס זה עניין של בשר, של תשוקה. אבל לעשות אהבה זה ממש ככה, זו מחווה של אהבה. בסדרה אנחנו מדגישים את הנושא הזה, בגלל שככה כולנו מרגישים."

פיטר: "לעשות אהבה ממלא אותך גם בגוף וגם בנשמה. זה שונה מאוד מסקס בגלל המעשה עצמו. אני חושב שכמעט כל הנערים הצעירים רוצים שהפעם הראשונה שלהם תהיה עם האדם שהם אוהבים. לפעמים זה אפשרי, ולפעמים לא.. כל אלו הן התנסויות שעוזרות לנו בחיים."

איך אתם מוצאים את הנשים בקשר לנושא זה?

פיטר: "הכל תלוי באישה ובגיל שהיא נמצאת בו."

ניקו: "אממ.. אני לא יודע.. עכשיו הן כמעט כמו הגברים. הן לא מרגישות כל-כך סגורות ומופנמות בשביל להגיד או לעשות מה שהן מרגישות. אם יש להן חשק, הן יזמינו אותך לצאת או שהן ידברו איתך פנים מול פנים, בלי שום דרמה."

גסטון: "עכשיו הרבה יותר מבעבר. הנשים כבר לא נשארות ישובות ומחכות שהגבר יזמין אותן. הרבה מהן אם הן רוצות משהו הן לוקחות את היוזמה."

אתם זוכרים את הקונדום הראשון שהחזקתם בידיים שלכם?

פיטר: "כן, זה היה בגיל 12. היינו במסיבה עם חברים שלי ובינינו אספנו כסף בשביל להוציא אחד מהמכונה בשירותים. זה היה מאוד מצחיק."

ומה עשיתם?

פיטר: "פתחנו אותו וניפחנו אותו אני חושב, זה היה החידוש."

ניקו: "לי אמרו שכדאי שאשתמש בשניים בשביל להיות יותר בטוח. זה פשוט שיגעון! חוסר מידע וידע לגבי הנושא הזה הוא מאוד מסוכן."

ונעבור לנושא אחר, איך אתם מזמינים את הבנות לצאת?

פיטר: "אני נמצא יותר בקטע של יציאות לפני מועדונים. אנחנו מארגנים יציאות עם בנות וחושבים מה נרצה לעשות אחר-כך. האמת שאני מאוד רגוע ככה. זה מוצא חן בעיניי."

ניקו: "אני מנצל הרבה את הנהר. יש כמה ברים באיזור סאן איסידרו (איזור בבואנוס איירס) שנמצאים על שפת הנהר. זה מקום טוב בשביל ללכת עם חברים. אני ממליץ!" גסטון: "אני יותר מסורתי: בית, אוכל ביתי וסרט. לא מאכזב אף פעם."

מתנשקים בפגישה הראשונה?

פיטר: "תלוי במידת הרצון והנכונות של האישה."

גסטון: "אני חושב שזה בסדר. אני גם קצת היסטרי, אני לא הולך לשקר לך. אם לא, הריגוש נגמר מהר מאוד."

ניקו: "את ההיסטריה והדאגה תשמור לבנות שמוצאות חן בעינייך באמת. כל אישה היא מיוחדת וייחודית. תסיים את הריאיון עם המשפט הזה בבקשה!"