הרבה זמן לא כתבתי...
לפני כבערך שבועיים התרחש תרחיש אשר גרם לי לחשוד שאולי אני חולה, לא חולה בצורה כזאת של לא ללכת לעבודה לכמה ימים ואז להבריא, אלא חולה בצורה של לא להיות מסוגל להתעסק בשום דבר חוץ מהמחלה, היום אחרי ביקור אצל רופא ובדיקה אני יודע שהכל בסדר.
בשביל לעכל קצת את הרגשות שלי מהשבועיים האחרונים צפיתי היום בסרט "אשמת הכוכבים", אני חייב להגיד שאני מאוכזב מהסרט בצורה מאוד עמוקה, כי אחרי משפט הפתיחה של הסרט שמדבר על הסופים ההוליוודים הנהדרים שיש בסרטים ציפיתי לסוף יותר רציני מהסרט.
מעבר לזה הרגשתי שהמטרה של הסרט כולו היה להגיד משהו כמו "רק חיים יוצרים חיים" ואז אתה אמור להבין שלא אכפת לך מה קורה אחרי שנגמר הסרט כי אוגוסטוס מת וככה זה נגמר, ההצבה במצב הזה הייתה לא מדוייקת ופשוטה בצורה כזאת שמרגישים את הסוף ההוליוודי בדיוק כמו במשפט בתחילת הסרט.
כל הצטברות הדברים הללו גמרה לי לחשוב הרבה, בעיקר מחשבות שמתבססות על שאלה אחת גדולה:
"איך החיים שלי ישתנו אם אני אגלה שאני חולה?"
זה יצר אצלי המון שליליות, המון כאב, המון כובד ראש, הצפה שכזאת של שחור, כאילו שאני מוצף בנוזל שחור, כאילו שהתמלאתי בסוג מסויים של שיקוי מכשפות
מהסרטים, שחור ומבעבע, נהיה לי הומור יותר שחור, התגובות שלי פסימיות, אני
פועל בצורה אימפולסיבית.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
