למרות שהתלבטתי עם להמשיך לכתוב על R בהתחלה לא רציתי להמשיך כי זה עוד כאב חדש יחסית, אבל הינה אני פה ...
אז לסיכום מה היה
חברה סיפרה לי שמישו מהכיתה רוצה אותי, בהתחלה לא הבנתי מה אני והוא קשורים אחד לשני אבל לאט לאט התחלתי לחשוב שהאמת הוא לא כזה גרוע ובאמת אולי יכול לצאת מזה משו נחמד ...
עבר החופש ואני המשכתי לחשוב איך להתקרב אליו בתחילת השנה, חשבתי אולי לדבר איתו אולי לרמוז לו שאני יודעת, לתת לו איזשהו רמז שגמאני רוצה אותו. בסוף בעזרת העצות של החברות שלי החלטתי שאני לא עושה עם זה כלום, הרי עבר חופש של חודשיים וחצי ואולי הוא כבר לא רוצה אותי, אולי יש לו מישי. הרבה יכול להשתנות. אני צריכה לראות איך הוא יתנהג איתי עם הוא ינסה להתקרב אלי לחפש ממנו רמזים שיראו לי שעדיין יש תקווה.
באמת בחודשים הראשונים הוא ממש התקרב אלי בא לשבת איתי ועם החברות (שהוא כל כך פחד מהם) שלי וכולם אמרו שזה באמת ניראה שהוא רוצה אותי והוא מתאמץ להשיג אותי.
כמו כל בחורה פלרטטי איתו ורמזתי לו אפילו קרו פעמים שנישארנו רק אנחנו , ועדיין הוא לא אמר כלום, לא הציאה לי לצאת, המשיך לשתוק בנושא הזה.
כמה שבועות לפני חנוכה שנינו יצאנו במקרה לאותה מסיבה בסופ"ש. אני היתי עם כמה חברות והוא היה עם חברים. ממש התלהבתי שהוא שמה, ממנו לא ציפית ללכת למסיבות. אחרי כמה שותים, חצי קופסת סיגריות וכמה ריקודים הרגשתי על גג העולם. היתי משוחררת ברמות, הרגשתי שאני יכולה לעשות הכל. עם קצת תחמון ועזרה יצא מצב שאני והוא רודקים ביחד. בהתחלה הוא היה ממש ביישן בקושי זז, לא היה משוחר. ואני כל שניה אומרת לו "R, למה אתה כזה כבד? תשתחרר קצת" לאט לאט הוא באמת השתחרר חצי לילה העברנו ביחד. ואז פתאום אחת הידידות שלו החליטה שהיא רוצה ללכת הביתה ואז הם פשוט הלכו, בקושי ביי הוא אמר לי. פשוט הסתובב והלך.
את החלק הזה אף פעם לא סיפרתי לאף אחד, זה כלכך כאב לי . כאילו מה אתה מבלה איתי כל הלילה, דבר צוחק רוקד ואז לא אומר לי אפילו ביי?
כאילו אני עד עד כדי כך אני לא שוו כלום ? זה כלכך כאב לי שפשוט לא רציתי להיות יותר קשורה אליו. שלו לחשוב שאת כל הערב בזבזתי עליו, על לחכות שהוא ינשק אותי או שאני זאת שאנשק אותו. כלכך רציתי את זה ופחדתי באותה שנייה שאולי הוא ידחה אותי. בסוף עם כל הקטע הזה של הבריחה (ממש כמו סינדרלה) אני מאוד שמחה שלא עשיתי כלום, שלא ניסיתי יותר מידי.
יש פשוט דברים שלא נועדו לקרות. אחרי זה כמה ימים הייתי בבאסה שלא קרה כלום אבל מצד שני הכחשתי את הקטע הרע, הרי הוא בילה איתי את כל הערב, זה צריך לומר משו לא ? החלטתי שאני פשוט יתעלם ממנו ושעם יש לו משו להגיד לי הוא יבוא ויגיד, עם הוא רוצה שנשאר ידידים לא היה לו אכפת פשוט לבוא ולדבר איתי כמו פעם. פשוט רציתי למחוק ממני את הזיכרון הזה של ההשפלה, אז פשוט חשבתי על הדברים הטובים.
יום ראשון כשבאתי לבצפר בהתחלה הכל היה טוב, לשמחתי הוא אפילו לא היה בכיתה. שמחתי מאוד. הרגשתי שעם גם היום הוא יתעלם ממני זה יפגע בי יותא מידי ואני לא יהיה מסוגלת להכיל את כל זה. באמצע היום הוא בא , ישב בשולחן מלפני ולא אמר כלום.
אחד החברים הכי טובים שלו ישב בשולחן לידי .
"הוווופה A שמעתי את וR ביליתם טוב במסיבה ביום שישי!"
"מאיפה אתה יודע, אתה אפילו לא היית שם "
"על תדאגי אני יודע הכל, כל דבר שקרה. שמעתי היו ריקודים צמודים מזמוזים ניצוצות"
"אני לא יודעת מאיפה שמעת את זה, אבל זה לא נכון"
"טוב מה שתגידי, אני יודע שמשו הולך בניכם"
במשך כמה שבועות הוא חפר לי על זה , וR לא הוציא שום מילה לכיווני, חוץ מפעם אחת שהוא התעצבן על חבר שלו ואמר לו שיסתום באחד הפעמים שהוא חפר על מה שקה ביננו.
כלכך נפגעתי שהוא לא מדבר איתי, לא מסתכל עלי. לא קרה כלום במסיבה כולה רקדנו אפילו לא כלכך צמוד, למה הוא לקח את זה כלכך קשה ?
למה הוא לא בא ודיבר איתי ?
התחלתי לשקוע בדיכאון, על זה שעוד פעם אני נפגעת ממישו...
המחשבה היחידה שעודדה אותי היא שעוד מאט אנחנו נבלה בתחת אחד של השני שבוע, ואז הוא כבר לא יוכל לברוח ממני ,
כן, פולין. במקום לחשוב על כמה עומד להיות מרגש חשבתי על איך סוף סוף הוא יהיה חייב לדבר איתי...
על מה שקרה בפולין ואיך נגמר כל הסיפור המשיך בפעם הבאה (:
XOXO
QUEEN A
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Queen A