לפני קצת יותר מחצי שנה החלטתי שנמאס לי להיות שמנמנה ולהתחיל בדיאטה.
ההתחלה הייתה מיגעת, עשיתי הליכות ארוכות כל ערב ולא ירדתי כימאט, אחרי זה השתפשף לי הרגל באירוע ובמשך חודש כימאט לא יכלתי לשים נעליים סגורות. ואז ההורים קנו לי ולאח שלי X-BOXואז הרגשתי שחיי השתנו , בתקופה של ארבע או חמישה חודשים הורדתי כמיאט עשר קילו, אחרי תקופת החגים של ספטמבר אוקטובר הורדתי את הקילו או שתיים שהשתמני והרזתי עוד 2 קילו. סך הכל הורדתי 11 קילו.
ואז הגיע החורף האמיתי, קר מידי בשביל לצאת להליכות ויש עומס ענק בלימודים כימאט ואין זמן לספורט. אני משתדלת לאכול הכי מאוזן שאפשר אבל תמיד בחורף בגלל הקור אוכלים יותר, ואין מה לעשות גופה של האישה מתוחנן ךכ שהוא אוגר מזון לשעת צורך.
אז כן עליתי 2 קילו.
אנשים שלא ראו אותי הרבה זמן ולא ראו את השינוי שקרה לי ממשיכים לפרגן על איך אני ניראת טוב עכשיו, אפילו החברות מעירות לי מידי פעם שאני עכשיו ממש כוסית.
למרות שאני מרגישה ממש נורא עם ה2 קילו שהתווספו לי אני מנסה לא להתרגש יותר מידי, הרי בקרוב פסח, חופש של שבועיים וחצי, עם קצת עבודה אני יצליח לרדת את השני קילו האלה ואז כבר יתחיל שוב הקיץ והדרך לירידה כבר בטוחה.
אבל לא, תמיד יהיה לה מה להגיד. סבתא.
היום היה לנו אירוע משפחתי, כל הקרובי משפחה הרחוקים שלא ראיתי כבר כימאט שנה היו. כולם אמרו לי כמה טוב אני ניראת, איך רזיתי, שעכשיו נשאר רק למצוא לי חתן ואני מסודרת. הרגשתי טוב עם עצמי, הרי הם לא יודעים שהיתי רזה יותר ב2 קילו שלמים. אבל אז סבתא הייתה צריכה לבוא ולומר דווקא עכשיו היא השמינה, קודם היא הייתה יותר רזה. יופי.
ממש יופי.
כל המשפחה שלי במשך השנים האחרונות כל הזמן היו אלה שלא קיבלו אותי, היו אלו שהכי הורידו לי את הבטחון, כל הזמן אמרו שעם אני יוריד כמה קילוגרמים אני יהיה מושלמת, רק כמה קילוגרמים ואני יוכל לזכות באהבה שלהם.
כל קילו שירדתי הרגשתי איך הם גאים בי, איך זה באמת עושה להם טוב על הלב.
אבל לסתא תמיד יהיה מה להגיד, אף פעם היא לא תיהיה שמחה. גם כשהיתי בשיא שלי היא אמרה שאני צריכה לרדת עוד קצת, ובאותה נשימה דחפה לי עוד אוכל מלא שמן לצלחת.
היא תמיד סותרת את עצמה, בגללה בכלל התחלתי להיות שמנה.
עם לא היא והאוכל המשמין שלה וכל הפסטות והספגטים שהיא הייתה מבשלת לי לא הייתי כזאת שמנה. עם היא לא הייתה ממשיכה לדחוף לי אוכל כל הזמן הכל היה שונה, לא הייתי נגעלת מעצמי, לא הייתה לי הערכה עצמית נמוכה, לא היתי רבה עם ההורים על זה שבאלי ביסלי בזמן שאני רואה סרט ביום שישי בערב. היו אוהבים אותי כמו שאני ולא היו מתנים לי את זה בירידה במשקל.
למרות שמבחוץ אנשים חושבים שהחיים שלי מושלמים, שאני מושלמת. הרי מה רע בלהיות בלונדינית עם עיניים כחולות וציצי גדול. זה חלום של כל גבר לא ?
אז בואו אני יספר לכם, ל-א.
אף אחד לא יכול להיות מושלם, רק עם בנוסף לכל המאפיינים שכבר אמרתי אני יהיה גם מידה אפס במכנסיים, רק אז יאהבו אותי, יעריכו אותי, ירצו להיות בחברתי. רק אז אני יוכל לקבל את האהבה והערכה מהמשפחה שלי.
ושלא תטעו ותחשבו שאני איזה דובונית גריזלי קטנה, אני בכלל לא שמנה, מידה 38 במכנס עם זה אומר לכם משו. אבל לא, במשפחה ובעולם הזה מקבלים רק אנשים מושלמים, אבל אין מה לעשות אף אחד לא מושלם.
וככל שהאנשים יותר קרובים אלייך ככה יהיה להם יותר ביקורת ויותר עומץ להגיד לך את זה בפנים.
זהו ממחר דיאטה, עד שאני לא יהיה מושלמת
xoxo
Queen A
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Queen A