LIFE OF A QUEEN

 ואאלה עשיתי את זה, נפתרתי מננו לנצח.
אמרתי לו שזה לא ילך ביננו ושאני לא יכולה אפילו להיות ידידה שלו. עוברת עלי תקופה קשה וואלה אין לי כח לדרמות מיותרות.
לצערי המשכתי להישתמש בשקרים שאני תמיד משתמשת בהם בכל מה שקשור אליו (חבר שלי זרק אותי - הפעם) אבל זה הוביל לתוצאה הרצויה, חופש ממנו. לא עוד חפירות, לא עוד לפחד לצאת מהבית, לא להמציא תירוצים ושקרים.

אחרי שנה הוא אמר לי בפעם הראשונה את הרגשות שלו כלפי, ברור שידעתי מההתחלה אבל בשבילי זה היה הכל בדיחה.
אמרתי לו שאני לא יוצאת עם בנים עכשיו, שקשה לי מ"הפרידה" וזה מוקדם מידי, הוא הציאה לחכות. אמרתי שלא, אני לא יבטיח סתם דברים.
הוא הציאה שנישאר ידידים, אמרתי שזה יהיה לי קשה ,שזה לא יהיה הוגן כלפיו כי הוא תמיד ירצה יותר משאני יכולה לתת.
אמרתי שאני צריכה זמן עם עצמי לחשוב, הוא אמר שסבבה.

זה נגמר, סוף סיפור,
למה אני מרגישה ריקה ?

xoxo
Queen A

 

אני הבנאדם הכי רגיש בעולם וכל דבר אני לוקחת ללב. גם עם בהתחלה משו מעצבן אותי בהתחלה, בסוף אחרי שאני יצא על כל העולם על מה שקרה אני יכולה ללכת למקום שקט ולכבות שעות. ניראלי שזה החלק האשכנזי שבי, לקחת הכל ללב.
פעם הייתי ממש נפגעת מכל דבר, כל מילה קטנה הייתה מכניסה אותי לסרטים של סוף העולם. ממש היה קשה לי לישמוע ביקרות או רכילות עלי, לקחתי את זה ממש קשה. חשבתי שמשו בי לא בסדר. שאני פגומה.
היום אני מבינה שזה לא נכון, ולא כל דבר רע שאומרים לי אני צריכה להעלב, הבנתי שיש גם ביקורת בונה, אבל ברור שזה תלוי במי נותן אותה.
פעם היתי משאירה הכל בפנים לא מספרת לאף אחד מה אני מרגישה, משאירה הכל בלב. בסופו של דבר זה הכביד עלי ולא יכולתי יותר. כמו בלון שמנפחים אותי יותר מידי- בסוף הוא מתפוצף. גם אני- התפוצצתי!
לפני שנה וחצי בערך היתה לי תקופה שכל מה שעשיתי בה היה לצעוק, לצרוח, ליפגוע באחרים. התבגרתי ועלה לי הביטחון אז ניסיתי להיות מישהו שאני לא. כל דבר שהיה ניראלי לי לא במקום הייתי מגיבה, מביעה ביקורת. זאת הייתה אחת התקופות היחידות שאני מתחרטת עליהם ורוצה למחוק אותה.
הייתי בנאדם מאוד עצבני, כל מילה שהיא לא במקום ישר הדליקה אותי . הרגשתי שאני לא שולטת בעצמי, מצאתי את עצמי פיתאום במצבים שלא הבנתי איך הגעתי אליהם, ממש כמו חורים בזיכרון כאילו המוח ניסה לעזור לי להכחיש את הזמנים האלה. פגעתי בכל מי שיקר לי.
רבתי בלי סוף עם החברות שלי, עם ההורים שלי והכי חשוב עם עצמי.
שנאתי את עצמי, את איך שאני ניראת, איך אני מדברת, איך שאני חושבת, שנאתי את האנשים שאני מסתובבת איתם, שנאתי את המשפחה שלי, שנאתי את מי שאני אוהבת.
באמת שאני לא מאחלת לאף אחד חברים כמוני, כמו שהייתי.
כל יום אני מודה על זה שהרבה אנשים לא ויתרו עלי כשהיה לי קשה, עזרו לי לקום לעלות למעלה, לחזור לדרך הישר. 
עדיין לא הגעתי למעלה, לא השגתי את המטרה . אבל כן עשיתי שינויים והתחלתי לקבל דברים בעצמי שלא אהבתי.
צבעתי את השיער, עשינו החלקות אבל אחכ השלמתי עם זה שיש לי תלתלים ועכשיו התסרוקת שלי תלויה במצב רוח שלי בבוקר. ירדתי עשר קילו, ועכשיו כשניגמר החורף אני ימשיך להוריד עוד. אני מנסה להיות פחות ביקורתית, פחות דעתנית, פחות חפרנית. מנסה להוריד את רמת העצבים שלי, מנסה לשלוט בעצמי. לרוב אני מצליחה, כימאט תמיד הכל בסדר. אבל לפעמים כמו כל בן אדם גמאני מועדת. אני מוצאת את עצמי בריבים שטותיים (פעם אחת אפילו רבתי מכות עם מישו מהכיתה, יותר נכון אני הרבצתי לו והוא פשוט ניסה לעצור אותי כי כמו כל גבר גם הוא לא מרביץ לבנות). לפעמים אני יותר מידי ביקורתית, וישירה וחסרת טקט. אבל לרוב אני פשוט אני.
לא החלמתי לגמרי, אני מודעת לזה שלפעמים אני בלתי נסבלת, אבל אני מנסה לעבוד על זה.

xoxo
Queen A

לפני קצת יותר מחצי שנה החלטתי שנמאס לי להיות שמנמנה ולהתחיל בדיאטה.
ההתחלה הייתה מיגעת, עשיתי הליכות ארוכות כל ערב ולא ירדתי כימאט, אחרי זה השתפשף לי הרגל באירוע ובמשך חודש כימאט לא יכלתי לשים נעליים סגורות. ואז ההורים קנו לי ולאח שלי  X-BOXואז הרגשתי שחיי השתנו , בתקופה של ארבע או חמישה חודשים הורדתי כמיאט עשר קילו, אחרי תקופת החגים של ספטמבר אוקטובר הורדתי את הקילו או שתיים שהשתמני והרזתי עוד 2 קילו. סך הכל הורדתי 11 קילו.
ואז הגיע החורף האמיתי, קר מידי בשביל לצאת להליכות ויש עומס ענק בלימודים כימאט ואין זמן לספורט. אני משתדלת לאכול הכי מאוזן שאפשר אבל תמיד בחורף בגלל הקור אוכלים יותר, ואין מה לעשות גופה של האישה מתוחנן ךכ שהוא אוגר מזון לשעת צורך.
אז כן עליתי 2 קילו.
אנשים שלא ראו אותי הרבה זמן ולא ראו את השינוי שקרה לי ממשיכים לפרגן על איך אני ניראת טוב עכשיו, אפילו החברות מעירות לי מידי פעם שאני עכשיו ממש כוסית.
למרות שאני מרגישה ממש נורא עם ה2 קילו שהתווספו לי אני מנסה לא להתרגש יותר מידי, הרי בקרוב פסח, חופש של שבועיים וחצי, עם קצת עבודה אני יצליח לרדת את השני קילו האלה ואז כבר יתחיל שוב הקיץ והדרך לירידה כבר בטוחה.
אבל לא, תמיד יהיה לה מה להגיד. סבתא.
היום היה לנו אירוע משפחתי, כל הקרובי משפחה הרחוקים שלא ראיתי כבר כימאט שנה היו. כולם אמרו לי כמה טוב אני ניראת, איך רזיתי, שעכשיו נשאר רק למצוא לי חתן ואני מסודרת. הרגשתי טוב עם עצמי, הרי הם לא יודעים שהיתי רזה יותר ב2 קילו שלמים. אבל אז סבתא הייתה צריכה לבוא ולומר דווקא עכשיו היא השמינה, קודם היא הייתה יותר רזה. יופי.
ממש יופי.
כל המשפחה שלי במשך השנים האחרונות כל הזמן היו אלה שלא קיבלו אותי, היו אלו שהכי הורידו לי את הבטחון, כל הזמן אמרו שעם אני יוריד כמה קילוגרמים אני יהיה מושלמת, רק כמה קילוגרמים ואני יוכל לזכות באהבה שלהם.
כל קילו שירדתי הרגשתי איך הם גאים בי, איך זה באמת עושה להם טוב על הלב.
אבל לסתא תמיד יהיה מה להגיד, אף פעם היא לא תיהיה שמחה. גם כשהיתי בשיא שלי היא אמרה שאני צריכה לרדת עוד קצת, ובאותה נשימה דחפה לי עוד אוכל מלא שמן לצלחת.
היא תמיד סותרת את עצמה, בגללה בכלל התחלתי להיות שמנה.
עם לא היא והאוכל המשמין שלה וכל הפסטות והספגטים שהיא הייתה מבשלת לי לא הייתי כזאת שמנה. עם היא לא הייתה ממשיכה לדחוף לי אוכל כל הזמן הכל היה שונה, לא הייתי נגעלת מעצמי, לא הייתה לי הערכה עצמית נמוכה, לא היתי רבה עם ההורים על זה שבאלי ביסלי בזמן שאני רואה סרט ביום שישי בערב. היו אוהבים אותי כמו שאני ולא היו מתנים לי את זה בירידה במשקל.
למרות שמבחוץ אנשים חושבים שהחיים שלי מושלמים, שאני מושלמת. הרי מה רע בלהיות בלונדינית עם עיניים כחולות וציצי גדול. זה חלום של כל גבר לא ?
אז בואו אני יספר לכם, ל-א.
אף אחד לא יכול להיות מושלם, רק עם בנוסף לכל המאפיינים שכבר אמרתי אני יהיה גם מידה אפס במכנסיים, רק אז יאהבו אותי, יעריכו אותי, ירצו להיות בחברתי. רק אז אני יוכל לקבל את האהבה והערכה מהמשפחה שלי.
ושלא תטעו ותחשבו שאני איזה דובונית גריזלי קטנה, אני בכלל לא שמנה, מידה 38 במכנס עם זה אומר לכם משו. אבל לא, במשפחה ובעולם הזה מקבלים רק אנשים מושלמים, אבל אין מה לעשות אף אחד לא מושלם.
וככל שהאנשים יותר קרובים אלייך ככה יהיה להם יותר ביקורת ויותר עומץ להגיד לך את זה בפנים.

זהו ממחר דיאטה, עד שאני לא יהיה מושלמת

xoxo
Queen A