אני לבד כמעט כל הזמן בבית, מתאמצת ללמוד אבל לא מצליחה להביא את עצמי לזה ...

אני יודעת שאתחרט בעתיד, אבל כרגע אני מרגישה כמו סמרטוט

תקועה מול סרטים וספרים שיקחו אותי למקומות שאני רוצה להיות בהם, רחוק מכאן.

לא שכזה נורא לי, החיים שלי האמת די נפלאים... אבל יש לי יותר מדי לחץ ויותר מדי בחירות ואני לא מצליחה להתמודד עם כל זה.

המבחנים האלה מוציאים אותי מדעתי, אני לא מצליחה להבין למה יש צורך לעבור כל כך הרבה בגרויות, זה שובר אותי. זה כי אני שואפת לשלמות וזה גורם לי להכנס להתקפי חרדה רציניים.

היום במשך איזה חצי שעה פשוט לא הצלחתי לנשום, והרגשתי כאב ראש ובחילה ...

אני גם רוצה להרגיש שהוא זקוק לי, שהוא באמת אוהב אותי.

כמו שמישהו אמר לי היום שהוא כל כך אוהב את הנוכחות שלי ורק רוצה אותי לידו, ככה אני רוצה שאתה תגיד... אבל אתה לא אומר, וזה קשה לי.

אני לא רוצה שתגיד לי שאני מיוחדת ואני שונה, אני רוצה שתגיד לי במה.

אני לא רוצה שתגיד לי שאני יפה, אני רוצה שתגיד לי משהו שאתה חושב שיפה.

אני רוצה שתגיד למה אתה אוהב שאני לידך.

אני רוצה שתגיד לי מה אתה אוהב שאני עושה.

אני רוצה שתגיד לי למה אתה אוהב אותי.

אתה חייב לבטוח בי, אתה חייב.

הלוואי שהחופש יגמר כבר ואני אחזור לשגרה המעצבנת...