אני חייבת לפרוק את זה, אני חייבת להגיד שאני פשוט שונאת את הכל.

אין משהו שאני אוהבת עכשיו... חוץ מאולי את המשפחה שלי.

החבר שלי הופך להיות בלתי נסבל, הוא פשוט אוהב לעצבן אותי .

חברות שלי נהיות דוחות ברמות שלא יתוארו, כן אתן דוחות אותי.

תקופת הבגרויות הזאת היא פשוט חרא מרוכז.

שונאת את איך שהעולם מתנהל,

שונאת את זה שהבנים עדיין בטוחים שהם שולטים בעולם למרות שהם כלום בריבוע

שונאת את זה ששופטים מישהי לפי גודל הציצי שלה

שונאת את זה שלהיות מוסרי הפך למילת גנאי

שונאת את זה שמסתכלים עליי כמו על חתיכת פריקית וש"אני אסתום כבר את הפה" עם כל הבולשיט שאני מדברת. נכון, לחשוב מדי פעם זה פשוט רע.

שונאת את איך שהנוער שלנו נראה, כמו גוש אלכוהול מסומם שחושב רק על התחת המחוצ'קן של עצמו.

שונאת את זה שאני פוחדת ללכת עם בגד ים כי אני לא אראה טוב בעיני אחרים

שונאת את זה שהקיץ הגיע

שונאת את זה שאני לא זוכרת כבר איך לנגן

שונאת את זה שאני צריכה כל כך להשקיע באיך שאני נראית!!! צריכה, אבל לא רוצה!

שונאת את זה שכולם מדברים על שיוויון , אבל מצפים ממני קודם כל בתור אישה לדעת לנקות , לבשל , להיות נחמדה לכולם ולחשוף את הציצי שלי בבריכה. שיוויון בתחת שלי.

שונאת את זה שאין לי מושג מה אני אהיה שאני אגדל, ואם בכלל באלי לגדול לעתיד שבטח יהיה גרוע יותר.

שונאת את זה שאני לא מפסיקה לרדת במשקל.

והרשימה רק נמשכת ונמשכת ...........

הבלוג זה המקום היחיד שאני יכולה באמת להגיד את כל זה בלי להרגיש יצור. תודה בלוג.

ועכשיו, לחזור לחיים האמיתיים בהם אני צריכה להעמיד פנים כאילו הכל בסדר.