בזמן האחרון, לשום דבר אין טעם. הכל ריק. כל יום הוא אוסף של שעות מבוזבזות, של דברים שהיו יכולים לקרות אבל לא קורים. הדקות טסות אבל הזמן כאילו עומד במקום. שום דקה לא שונה מזו שקדמה לה. ריק.
מחפשת משמעות. מנסה למצוא דברים שתופסים אותי, שמושכים אותי, שגורמים לי להביע עניין. כל כך רוצה למצוא משהו להתעסק בו. מישהו להתעסק בו, אם חברים חדשים, אם מישהו שיוכל להיות לי האהבה שאני מחפשת כל כך הרבה זמן, שכל כך הרבה אנרגיה רגשית שלי מופנית אליה, גם אם היא לא קיימת. כבר מחכה שבית הספר ישוב כדי להרגיש. כדי לקום בבוקר, כדי לסבול, כדי להזיז את הגפיים, כדי להתעייף, כדי להרגיש משהו חוץ מהכלום הזה.
נזכרת. כמה כיף היה בחו"ל. האווירה השונה, האנשים המקסימים. כמה אני מתגעגעת אליהם... כמה אני מתגעגעת אליו... לחיוך הנבוך, לחוש ההומור המשונה. מתגעגעת למשהו שתפס לי את תשומת הלב, ששמחתי לראות ועצבתי כשלא העניק לי את היחס שכל כך רציתי לקבל ממנו. מתגעגעת לפנטזיות, לרגש החבוי שהוא הצליח לעורר בי, ושנקבר מתחת לכל הריק הזה עכשיו.
רוצה לשנות אווירה, רוצה לחפש אטרקציות...
רוצה למלא את הריק.