כבר קראתם בין השורות שאני גר במרכז העניינים.
במרכז העיר.
הסביבה מצטיינת בתקופה האחרונה במזג הביל (לח וחם במיוחד).
אין אוויר.
כל החניות מאויישות. ובאין חניה, אנשים שאינם מכאן, מחנים באדום לבן, בפינת רחוב, ממש בסיבוב שתוכנן כך שיאפשר פניה חלקה וזרימת התנועה
או כדי לאפשר נסיעה ללא האטה מופרזת כדי להמנע מחיכוך במכונית הסוררת ובזו החונה כחוק מצדו האחר של הכביש.
משאיות שמביאות אוכל (משאיות חלוקה) ומשאיות שמפנות אוכל (משאיות זבל), מתקשות כל יום לעבור ברחוב הזה.
כשבא יום שישי, משתנה מצב הרוח של העוברים ברחוב.
הנה כעת, מישהו מנסה להחנות את רכבו ונהג שלכאורה הופתע מקצב התנועה ברחוב, משחררר רסן וצופר שוב ושוב.
הסבלנות פורחת ביום זה וכל האנשים שטורחים להגיע לעיר ולהיכנס לרחובות הקטנים, פשוט ממאנים להכיר בכך שהרחובות הללו, אינם רק ציר מעבר
אלא שכונת מגורים שדירות רבות בה משיקות לרחוב.
אני גר במרכז העיר
אני גר בדירה חזיתית
אני גר קרוב לשאון הסואן של העיר
ואנשים שעוברים כאן לעולם לא מסתכלים בשעון
ומצפצפים בכל שעות היממה, אם רכב עומד לרגע במרכז הרחוב וממתין לרכב אחר שיוצא או נכנס לחניה שהתפנתה.
אנשים כאן אינם מיעוטי יכולת, אלא מיעוטי סבלנות. ואני מדבר על אלו שגרים כאן ואלו שאינם.
העיר הזו פשוט אוכלת את יושביה המחפשים מפלט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
