משוט בעיר

כבר קראתם בין השורות שאני גר במרכז העניינים.

במרכז העיר.

הסביבה מצטיינת בתקופה האחרונה במזג הביל (לח וחם במיוחד).

אין אוויר.

כל החניות מאויישות. ובאין חניה, אנשים שאינם מכאן, מחנים באדום לבן, בפינת רחוב, ממש בסיבוב שתוכנן כך שיאפשר פניה חלקה וזרימת התנועה

או כדי לאפשר נסיעה ללא האטה מופרזת כדי להמנע מחיכוך במכונית הסוררת ובזו החונה כחוק מצדו האחר של הכביש.

משאיות שמביאות אוכל (משאיות חלוקה) ומשאיות שמפנות אוכל (משאיות זבל), מתקשות כל יום לעבור ברחוב הזה.

כשבא יום שישי, משתנה מצב הרוח של העוברים ברחוב.

הנה כעת, מישהו מנסה להחנות את רכבו ונהג שלכאורה הופתע מקצב התנועה ברחוב, משחררר רסן וצופר שוב ושוב.

הסבלנות פורחת ביום זה וכל האנשים שטורחים להגיע לעיר ולהיכנס לרחובות הקטנים, פשוט ממאנים להכיר בכך שהרחובות הללו, אינם רק ציר מעבר

אלא שכונת מגורים שדירות רבות בה משיקות לרחוב.

אני גר במרכז העיר

אני גר בדירה חזיתית

אני גר קרוב לשאון הסואן של העיר

ואנשים שעוברים כאן לעולם לא מסתכלים בשעון

ומצפצפים בכל שעות היממה, אם רכב עומד לרגע במרכז הרחוב וממתין לרכב אחר שיוצא או נכנס לחניה שהתפנתה.

אנשים כאן אינם מיעוטי יכולת, אלא מיעוטי סבלנות. ואני מדבר על אלו שגרים כאן ואלו שאינם.

העיר הזו פשוט אוכלת את יושביה המחפשים מפלט.

במשך שנים ארוכות, התגוררתי בבניין מגורים עורפי, מאחורי בניין קומות בגובה זהה.

הבניין היה ממוקם ברחוב בן יהודה.. לא התל האביבי השוקק, אלא הפתח תקוואי, השקט.

קול סירנות האמבולנסים היה נשמע בו, בשל בית החולים הסמוך (השרון/ בילינסון-קמפוס גולדה).

משאית הזבל נהגה לפנות האשפה בשעות מוקדמות ולאחר שינוי שעשתה מחלקת התברואה רק בשעות מאוחרות של הבוקר, כשמרבית האנשים נמצאים במקומות העבודה שלהם (וכך, אם נשארתי בבית עקב מחלה, יכולתי לשמוע את ביקורם בשכונה השקטה).

עברתי לתל אביב, בה אני מתגורר בשנה ו-8 החודשים האחרונים. 2 משאיות זבל עוברות כל בוקר ברחוב, מאחר שמסלולן מצטלב. האחת באה מבוגרשוב ועוצרת לצד חלק מהבניינים והאחרת, מגיעה מרחוב שניאור ועוצרת ליד הבתים האחרים. המשאיות עוברות ברחוב בשעות בהן אנשי הבוקר עוד לא פקחו עיניים. לעיתים, נעשה הדבר טרם השלמת הזריחה. אכן, 5 בבוקר זו לא שעה מוקדמת עבורם, אלא השעה בה הם גוררים מתחת לחלוננו את פחי האשפה ורעש קופסת המתכת המקבלת לתוכה את ערימת הזבל של הבניין מהדהד באוזנינו, כאילו עמדנו בסמוך למשאית.

אחריהם, מגיעים ספקי המזון - להטעין מרכולתם בחנות המכולת השכונתית.

הם משאירים את מנועיהם דלוקים דקות ארוכות מאוד ואגב כך, פולטים פחמן דו חמצני לאוויר הבוקר ה"זך" לכאורה. האוויר הזה שמסתנן דרך שבילי החצרות הצרות

אל חלוננו ואל ריאותינו. לפליטת הפחמן, מתלווה רעש המנוע והמיית השסתומים המחלידים וטריקת דלתות המתכת ורעש המזגנים הלא מכוונים ומשומנים המותקנים עליהם.

אחר כך, מגיעים נהגי מוניות הספיישל ואיתם אלו הממהרים לעבוד דרך הרחוב ואינם מקבלים בהבנה רכב העוצר באמצע הרחוב ללא התחשבות, כדי להוריד או להעלות נוסע.

הנה מגיע הטרקטור לפינוי עגלת אשפת השיפוץ שתופסת חניה ברחוב הצר. הנה מגיעה משאית פינוי צפרדע האשפה של משפץ אחר, כמה בניינים לאחר מכן.

התמרונים, החריקות של מתקן המתכת הלא משומן מפציצים את האוויר במסות של רעש.

אני נזכר אגב כך, במקהלת הדיירים שמגיעה למשטרה ומפגינה את הקולות הנשמעים מהחפירות ברחוב אלנבי - מתוך הסרט "תעלת בלאומילך" של אפרים קישון.

העובר ברחובות תל אביב, משחרר את הרסן הנהוג במקום מוצאו ומשתמש רק בצופר כדי לפלס דרכו ללא התחשבות בהולכים בדרך, ובדיירי הבניינים ברחובות הצרים

והרעש הזה זועק לשמיים. די!!!!

כואב לי הראש.

החום התל אביבי מתיש.

אני אוהב את הקיץ, אבל סולד בשקט מהלחות הרבה שבאוויר.

כפולני ישר מהיבואן, אני מתלונן רק בדלת אמות.

בחוץ, אני מזיע בשקט..

לא מזמן, היינו בלוטן שבערבה.

קיבוץ אקולוגי הדוגל בשמירת הטבע והסביבה.

קירות חדרי האירוח מצופים מבחוץ בטיט ומעוטרים באבנים מקומיות וצדפים (אחרי הכל, לפני מיליוני שנים כל האיזור הזה של השבר הסורי אפריקני היה ים אחד גדול).

נושא המיחזור קרוב מאוד לליבם של המתיישבים ..וגם לאפם. התפלאנו על מי שטרח להשאיר חבית קומפוסט מיימי שהדיפה ריחות נוראיים, במרחק קצר מבתי המתיישבים מחד וממש בצמוד לדרך המוליכה לבריכה ביישוב.

בסך הכל, חוויה למי שחפץ לראות כיצד ישוב אקולוגי מתנהל, לפגוש אנשים חייכניים ונמרצים.

אני אוהב את הקיץ ובמיוחד את העובדה שאפשר ללכת במינימום לבוש.

אולם, בימינו אנו, כשהחור באוזון לא נסתם חזרה, מוטב להקפיד על אמצעי מניעה מהשמש.

השמש, שבלעדיה לא היו חיים ואיתה, ובמיוחד כשאין הגנה טבעית מפניה - אפשר להרוס לנו את החיים הבריאים.

אין לי היום פואנטה בקטע הזה, זולת העובדה ששמש במרום זורחת וכולנו, גברים, נשים וטף צריכים להשתמש באמצעי הגנה, אמצעי מניעה ממרעין בישין, הקשורים בחשיפה יתרה לשמש.