15.05.12
אבא.
טוב אז כמו הרבה אנשים בעולם, אני ילדה של אבא.
כל מילה שלו חשובה לי, מה שהוא חושב ומביע זה ישר הדעות שלי- הוא הכל הכל הכל.
אבל למה הוא כל כך חשוב לי אם הוא כל כך דפוק?
אז הנה הקטע- הוא היה סוג של פדופיל.
כןכן, טוב לא הייתי מגדירה את זה ככה אבל הכל הגיע למצב הזה יודעים למה? כי אמא שלי לא נתנה לו. חרא לא?
בקיצור אחרי שנות סבל שהילדות שלי נהרסה בגללן כשהוא יצא מהכלא הכל חזר להיות די נורמלי, חוץ מהעובדה שההורים שלי עכשיו גרושים והוא גר במרכז.
לפני קצת זמן חברה שלי ואני דיברנו והשיחה התגלגלה על האמא החורגת שלה ועל העבודה שלה (סוג של מגדת עתידות, קוראת מספרים. משהו מיסטי)
בקיצור היא סיפרה לי שפעם היא ביקשה מהאמא הזאת לעשות עליי סוג של קריאה ובסוף הקריאה האמא החורגת שלה אמרה לה שממש נפגעתי ממישהו מבני המשפחה שלי, חברה שלי שאלה אם זה אבא שלי והיא אמרה שכן, די מגניב לא?
בקיצור רק אחרי הסיפור הזה הבנתי כמה אני כן פגועה מאבא וכמה זה מתנגש הכל, האהבה שלי עליו וזה של אני שונאת אותו על כל רגע שהוא פגע בי.
אז כמו כל ילדה שעולה לתיכון, אני בוחרת מגמות והנה הבחירה שלי: תיאטרון חמש, ביולוגיה חמש, כימיה אחד, אנגלית חמש, מתמטיקה הייתי אמורה לעשות ארבע אבל כנראה אני ארד.
אני אדבר רק על הבחירה הראשונה והאחרונה.
אבא שלי לא מרוצה מתיאטרון, הוא לא מראה את זה אבל רואים.
ומתמטיקה הוא רוצה ארבע כמו כל אבא אבל קשה לי בארבע, עזבו סיפור ארוך.
אז כשאני באה אליו ומספרת לו בטלפון שאני רוצה לרדת לשלוש ואני שומעת את האכזבה בכל שלו למה אני מתחילה לבכות?
ברור התשובה למעלה, אני ילדה של אבא אבל אני לא מצליחה להגיע ללב, מה שבאמת מפריע לי- אני מאוכזבת מעצמי? מאמא (שלא ממש אכפת לה ממישהו חוץ מעצמה? כן אכפת לה אבל נורא בתור חובה) ?
כן אז זה חרא בסוף אחרי כל מאמץ שלך להשתקם, להתפתח, ללמוד, לגרום לגאווה הכל נהרס.
ביי, לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
