כאן ועכשיו

כן. זו תקופה מבלבמלת. לא סגור על עצמי.

רציתי נורא לכתוב במן האחרון.

אבל אני מודה, הרתגלתי לאתר של צוקרברג, הפייסבוק. שורה אחת שאומרת הכל.

גם יותר מדי. גם כשלא צריך. גם למי שלא צריך לשמוע.

אני בזמן האחרון מחפש את הזמן לכתוב. אבל אני לא מוצא. אני עובד בלילות, עד אתמול הייתי חודש טבח לבד.

תמיד דאגתי לאוכל טוב ומטבח נקי. 

נוסע מלא לירושלים. כן כן, לבקר אותה. היחיסים שלי איתי ממשיכים ונראה שזה זה. כאילו נראה שהפעם,

המערכת יחסים הזו לתמיד. לא יודע מה לומר אבל אני לא עוזב אותהץ. ולא נראה שהיא תעזוב אותי.

היא אולי תעזוב אותי אם אני באמת אטייל מחוץ לגבולות המדינה למשך תקופת חיים ארוכה. אבל ייקח הרבה זמן עד שאני אטוס.

מה שכואב לי איתה קצת בקשר, היא העובדה שרק אני מבקר אותה.. היא לא תבוא לתל אביב אף פעם, וזה אוכל אותי. 

מה שכואב לי שאני לא תמיד פנוי ויכול לבוא, והיא ידעה שתהיה לי בעיה בהמשך הקשר בגלל הפסיכומטרי. אז היא הבינה.

עכשיו היא שכחה. וכשאני מבטל איתה פגישה בגלל שיעורים היא עושה לי רגשות אשם ואני מרגיש חרא. לא מצליח לישון בלילה.

אני עדיין אוהב אותה, והיא אוהבת אותי, ואני שמח שאנחנו שונים, בדרך חיים שלנו, אחרת, היה לי מה זה משעמם... והייתי אומר לה ביי.

התבלבלתם??? גם אני! יאללה, מקווה שאתדם עדיין כאן...

וסתם, שיר טוב להרבה זמן שלא שמעתי אותו....

בלילות של ירח מלה של ערן צור:

ואגב ערן צור, ידעתם שזה כרמלה, גרוס וואגנר? כאילו שלשוה אנשים שונים??

הייתי בטוח שמדובר בכרמלה שהשם משפחה שלה זה גרוס ואגנר. בטח אין לכם מושג על מה אני מדבר, אבל בשבילי זה פאקינג סקופ.

ולכל צופי האח הגדול, (כן כן, אני יודע שאני יורד לזנות עכשיו) אז ג'קי הזה מלך. שיזכה. אני בעדו. איזו אישיות.... טוב יאללה עפתי...