עולמה של עלמה
החיים הם לא שחור ולבן |
| 7/2009
things on my mind
אני לא יודעת, כל כך הרבה מציק לי.
דווקא טוב לי, אולי זה השיעמום שיש לי עכשיו, אני רגילה להיות עסוקה כל הזמן ובשבת שאני לא עובדת, ואפילו שנפגשנו היום חברות והיה ממש כיף, השיעמום הזה הורג אותי.
אז בעקבות השיעמום מתחילות המחשבות.
אני לא זוכרת הרבה מהילדות שלי אבל היתה לי ילדות טובה עם משפחה ממש חמה ואוהבת.בכיתה א' היה לי קצת קשה אבל מב' והלאה היו לי חיים ממש טובים, חברים ואנשים שפגשתי בדרך.
אני ילדה ביישנית לאנשים חדשים אבל אני מוצאת את עצמי פחות ופחות ביישנית ועם הרבה יותר ביטחון עצמי. גם לאנשים חדשים.
אני כותבת. שום דבר לא מפורסם או יפורסם בקרוב כי עוד לא הגעתי לשלב של פתיחות כזאת אבל שיתפתי את המשפחה בשיר 1 או 2. הם התלהבו אבל אני מקווה שזה טוב. אני רוצה להתחיל ללמוד פיתוח קול אני חושבת שאני שרה יפה. כל אחד אומר לי את זה. אבל גם צריך לפתח את זה.
אני רוצה לתת מעצמי לאנשים. אני אוהבת להתנדב אבל מוצאת את עצמי פחות ופחות עושה את זה.וחבל. חשבתי להתנדב באקי"ם אבל זה ממש מפחיד אותי. מה אם אני לא אדע מה לעשות?
גם חשבתי על מד"א אבל אני לא יודעת. איך מגיעים לזה בכלל? ואני ממש ממש שונאת דם. יש לי פוביה מטורפת ממחטים. בחיים לא עשיתי בדיקת דם.
ומה עוד יש? לא יודעת אני חושבת ששנה הבאה אני אדבר עם הזאתי שאחראית על התנדבות בבצפר שלנו. אני כל כך מקווה שיהיה לי זמן. אני באמת צריכה ללמוד ולהשקיע.
ות'אמת שככל שאני חושבת על שנה הבאה אני חושבת עליו, איך יהיה בלעדיו? אני צריכה לקבל את העובדה שהוא עוד ממש מעט עוזב! לשנתיים!!! הוא תמיד- לפחות ב4 שנים האחרונות- היה חלק מהחיים שלי, לפעמים יותר גדול לפעמים יותר קטן אבל היה. ות'אמת שעד שלא מאבדים משו לא מעריכים אותו מספיק וזה כואב.
אולי אנוכי להגיד את זה אבל אני ממש ממש לא רוצה שהוא יסע. אני לא יודעת מה אני יעשה בלעדיו שנה הבאה... אוף!
כואב שאי אפשר לסיים את זה.
אני יודעת שזה מגעיל אבל באיזשהו מקום בלב אני ממש מקווה שהוא לא יהנה שם, שיהיה לו רע והוא יחשוב עליי כל הזמן ויחזור.
ומה הסיכוים?!
אני חושבת שבשנה האחרונה גדלתי כל כך, תמיד הרגשתי בוגרת. אבל יש אנשים שאני מרגישה לידם כל כך קטנה. אני שונאת להרגיש ככה. לא שווה, קטנה, מיותרת. ויש אנשים שאני מרגישה לידם כאילו אני שווה זהב. אני מרגישה מיוחדת ומדהימה ויפה ומה לא. אני צריכה להיתפס לאנשים האלו אני יודעת, אבל משום מה נורא קל לאבד אותם... אולי בגלל שכולם רוצים אותם לידם?
לפני כמה זמן כתבתי סיפור על "מלאכים שפגשתי בדרך" סיפור מדהים שכבר המון זמן מתרוצץ לי בראש על אנשים שגורמים לי להרגיש ככה, לפעמים הם נשארים ולפעמים הם ממשיכים ועוזרים למישהו אחר או שהם סיימו בי את תפקידם. לכולכם יש את המלאכים האלו באמת. תשמרו עליהם. אתם לא יודעים כמה הם חשובים! הם אלו שתמיד יהיו לצידך בטוב וברע.
-עלמה-
| |
| כינוי:
עלמה16 מין: נקבה תמונה |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
