בכתיבה חופשית

אחרי 21 יום בהם שהיתי בצבא, מבלי להגיח הבייתה כלל, חזרתי סוף-סוף הבייתה, וזאת במקום לחזור אחרי 14 יום כרגיל, 2 ריתוקים הכריעו את כף המאזניים לטובת 21 יום רצופים וקשים בצבא, שבולו בדרך כלל ב8/8 של מחסומים, בנוסף על ה-14 יום הקבועים קיבלתי שני ריתוקים.

הריתוק הראשון הוא הטיפשי מבין שניהם, נתפסתי נוסע בלי קסדה (קפלס"ט למבינים בעניין) בספארי (סוג של משאית צבאית שמכילה בתוכה מספר רב של חיילים), על זה קיבלתי דיחוי יציאה ושו"ש במקום חמש"וש.

הריתוק השני הוא המסובך מבינהם, במסדר בוקר שהתרחש לאחר משמרת לילה שלי עם החייל "סרח"- חייל שלא משנה כמה מעירים לו שהוא מסריח, הוא ממשיך לטעון שזה לא הוא, ולא תאמר שהוא מתקלח כמו שצריך, הבעייה אצלו היא שהוא לא שם סבון כמעט... (וזה קורה שהוא מתקלח...), ובנוסף היה איתנו מפקד שלא משנה איפה תיתן לו לשמור בלילה הוא יתעפץ וירדם לבסוף, אחד המפקדים הכי שנואים בסוללה אם לא בגדוד, כזה שהולך עם הראש בקיר, ולא תאמר, חלילה וחס, שהסטנדרטים שלו גבוהים והם אלו שגורמים לשינאתו ולהליכתו עם ראש בקיר, שכן אם הסטנדרטים שלו הם אלו שבגינם הוא נרדם בכל משמרת לילה אז כנראה שהם נמוכים כים המלח.

במסדר בוקר לאחר אותה משמרת, קיבלתי לידי את חדרי מבולגן והפוך לחלוטין, תפקידי מתוקף הפז"מ שצברתי לי במהלך השנה וחצי האחרונה, היה לנקות את החדר, ומתוקף היותי נחמד- תרמתי גם בסריקה, משנכנס המפקד העפוץ לחדר לבדוק את עמידתו למסדר, החדר עמד נקי להפליא, כאילו מעולם לא נראה מבולגן, כל זאת מלבד שתי כוסות קפה ומאפרה שלא הסכמתי לנקות וזאת מכיוון שאני לא מעשן, לא שותה קפה וגם כשאני שותה תה- אז בכוס פרטית שלי.

המפקד החל לריב איתי ולטעון שאני צריך לנקות אותם, הוא קבע שעלי לבצע מסדר חוזר על אותם 2 כוסות קפה ומאפרה, ומכיוון שאני לא הפיליפינית של אף "חבר לחדר", טענתי מנגד שאני לא מנקה את זה בשום מצב שבעולם, הוא החל לריב ולהרים את הקול ואני בהתאם, לאורך כל המסדר הוא המשיך לעשות לי "דווקא" במעשיו ובמילותיו, ואני רותח וחם עליו לא הסכמתי לשתוק לרגע.

על התחצפות למפקד ניתן לקבל 21 יום ריתוק או כלא ספציפית וכך בהתאם גם על סרוב ביצוע פקודה, בזמן שאני מדבר עם אחותי בטלפון באותו ערב ניגש אלי המפקד העפוץ, הפריע לשיחתי, וכל זאת כדי לומר שיש לי "שבת". שמח, גאה ומרוצה מעצמו על הישגיו ועל ה-"שבת" שקיבלתי חזר למגוריו, תוך שלא מעניין אותו שמישהו שאני מכיר התאבד באותו יום ושלסבתא שלי יש ארוחה משפחתית לכבוד יום ההולדת ה-86 שלה. אלו הם באמת נשמעים כמו סיפורי סבתא אבל אותו יום היה בהחלט יום משוגע; כשאתה מקבל "שבת" על שתי כוסות קפה ומאפרה ומישהו שאתה מכיר קופץ מקומה שלישית בבית ספרו- אתה לא יכול לקרוא ליום- יום נורמלי.

אפשר להבין שיחס המפל"ג (קצין) שהוא גם חבר שלי, סלחני כלפי העניין, כנראה כי הוא מכיר את הגורמים המעורבים ובהם המפקד שכבר מיומי הראשון בתור חייל צעיר בסוללה (לפני שנה), התחילו הריבים איתו, דבר שמעולם לא נפסק ליותר מדי זמן.

הצעתי להכין פלקט בסוף הפעילות המבצעית בצפון השומרון, ובו לכתוב "(שם המפקד) בפעילות מבצעית בצפון השומרון" ולתלות בו תמונות של המפקד ישן בשלל תנוחות בזמן שמירה.

אז סוף-סוף לאחר 21 יום ובהם שני ריתוקים, אני בבית,

יש לי עוד כל-כך הרבה לכתוב- אך זה ישאר לפוסטים אחרים...

כמה טוב להיות (לא בצבא),

סתם אחד.