לראשונה קיבלתי את השרביט אתמול כשנכנסתי לבדוק את הבלוג ב-2 וחצי לפנות בוקר,
התקשתי להבין מהו אותו "שרביט" מדובר,
כך השארתי את זה לבוקר, וגם אז התקשתי להבין את המשמעות,
עד שנכנסתי לבלוג של אותה עלמת חן שהעבירה לי את ה"שרביט", והבנתי מהו.
מבלי לנפץ את התדמית והאופי שבניתי לעצמי פה,
מבלי להפר את כל הנדרים וההבטחות שנתתי לי ולאחרים.
עלי לגלות 3 דברים שונים אודותי,
3 דברים שאתם לא יודעים (או: לפחות אני חושב שאתם לא יודעים) אודותי.
3 דברים, מהפעוט ביותר ועד לחושפני,
ראשית, אני הישראלי הכי לא ישראלי שיש בכל הקשור לאוכל,
אני לא אוכל חומוס וטחינה. למעשה כמעט כל סלט שמגישים במסעדה כאשר מתיישבים אני לא אוכל,
הפתרון לכך הוא בדמות לחם טוב ("לחם הבית" לרוב) עם ממרחים שונים.
שנית, מידע רב התפוגג לו כאשר עברתי לישראבלוג מ"מיי-בלוג" האגדי לפני שנה,
וכך נפתחות מספר דלתות שכלל לא נתתי להם התייחסות פה,
ב-20 שנות חיי עבדתי רק בעבודה אחת (רצינית),
תירוץ לכך הן המגמה שלי בתיכון (קולנוע), והיותי מדריך ופעיל בתנועת הצופים,
במשך חצי שנה שלפני הגיוס עבדתי בפיצרייה בהרצלייה פיתוח,
שימשתי כאיש דלפק; לוקח הזמנות ומגיש משולשים.
השלישי, כאמור החושפני מכל, ועם זאת רומזני כתמיד,
לעיתים אני מסתיר כאן מבעד למילים מחשבות ורצונות,
למילים שלי מתווסף מסר נסתר, חולמני, רוצה ונחשק,
המחשבות והרצונות, הן נאמרות כאן בלחישה,
אך במוחי מהדהדות הן בקול רם, צועקות לי לבטא זאת יותר ברור וחזק,
ב מ פ ו ר ש.
וכאמור אינני עושה דבר (אך זה איננו חדש)...
יש כל-כך הרבה שאני רוצה, ולעיתים אפילו לכתוב בברור קשה לי,
יותר קל לי להסתיר ולהסוות את האמת, את מה שאני רוצה.
נחשפתי, הוצאתי כמה אמיתות החוצה, מקווה שמבלי לאכזב,
הראשון היה הווה תמידי של מי שאני,
השני הוא חלק מעברי, מעיסוקי בעבר,
השלישי הוא העתיד, כל שאני רוצה ומנוע מלהגיד זאת במפורש.
השרביט עובר לבאים, לאלו שאני רוצה לקרוא אודותם מספר דברים מרעננים וחדשים:
הראשונה, היקרה והוותיקה, מתוקה מכל, הראשונה שהכרתי בעולם הבלוגים.
השנייה, הגיבורה הגדולה, האפרוח הכי גדול בלול, גם היא מהשכונה הישנה.
השלישית, חדשה לי עדיין, מסובבת ראשים עם חצאית מיני, גם כשאני קורא היא נשארת בגדר חידה.
ומבלי לשים לב, ככה תמה לה רגילה, כה מהר וממש מבלי להרגיש...
גמר חתימה טובה ושתהיה באמת שנה טובה,
סתם אחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
