בכתיבה חופשית

לא ממש משהו, לא ממש כלום.

דברים קורים- אבל לא משהו שאפשר לכתוב עליו כאן פוסט ארוך או בכלל.

נראה כי הכל מסתבך ובאיטיות, ככה זה בדרך כלל.

עוד אפשר לקוות לטוב, תמיד אפשר לעשות את זה.

רוצה לפגוש אנשים חדשים, להפסיק להתפשר על הח'ברה בצבא,

לסיים כבר את החלק של הצבא, אך לחלק הזה בחיי יש עוד זמן, אני יודע,

בינתיים עוד לילות קרים של עבודה קשה, גריז וצביעה,

עד הקו הבא, עד האימון הבא, עד למעבר הבא.

עננים אפורים מנבאים את שקרב ובא,

טיפות גשם נוחתות על העורף, מרטיבות את המדים,

רוחות קרות נושבות, עלים נושרים ומכסים את הקרקע,

לא רוצה לצאת מהמיטה, בחוץ הכל נשאר אותו צבא, אותו דבר.

איך הזמן ממשיך לנוע...

קשה להאמין איך הוא לא עוצר, אפילו לא לרגע אחד...