| 10/2006
אני יכול להבין אותך אני יכול להבין אותך, לפעמים, רק לפעמים, בחלק ממעשייך.
אני יכול להבין אותך שאת הולכת לים, גם אני נוסע לשם לפעמים, עם חברים או לבד, לשתות בירה או איזו לימונדה קרה, אולי לאכול משהו, לחטוף מהצד איזה אבטיח עם בולגרית, לנצור רגעים של שקיעה או של כחול של ים, מקום טהור הוא הים. אני לא מסוגל להבין למה את הולכת לשם לפרוץ את החלון ולגנוב לי את הרדיו, לא מסוגל.
אני יכול להבין אותך שאת נוסעת במכונית שלך, אני גם יכול להבין שלפעמים, מה לעשות, קורים אירועים שלא אמורים להתרחש תוך כדי נהיגה, גם אני כמעט נתקעתי בעמוד פעם אחת, גם אני דפקתי מכונית או שתיים או שלוש, אני גם מאמין שלפעמים המזל הוא זה שהפריד ביני לבין דריסה של מישהו, זה יכול לקרות, לכל אחד. אני לא מסוגל להבין איך זה לדרוס מישהו ולהשאיר אותו להתבוסס בדמו, לא לעצור בצד, לא לתת עזרה ראשונה, לא לצלצל 101, לא מסוגל.
אני יכול להבין אותך שאת הולכת לבית הקברות, גם אני חושב שהאובדן הוא חלק מהחיים, תמיד ישאר משהו מאותו אחד בתוכך, אנו צרכים לתמוך ולעזור אחד לשני, כחברים וכרעים, לחזק זה את זה בעיתות משבר וצרה, והרי איזה משבר יותר גדול ממוות של יקר לליבך?! אני לא מסוגל להבין איך זה ללכת לבית קברות כדי לפרוץ מכוניות, לגנוב את המכונית עצמה, אולי את הרדיו מהמכונית, לא מסוגל.
אני לא יכול להבין אותך מדינה יקרה, הקרבתי את עצמי כקורבן, בשביל שטחים, בשביל אדמה, ויתרתי על ביתי וזמני פה כדי לשרת אותך מדינה יקרה ואת?
את שולחת אותי חזרה לבית המשוגעים הזה שאת מנהלת, מגלה פנים חצויות, לעיתים נדמה לי שנחתתי בחזרה בחציו החשוך של הירח, את מאפשרת לאנשים רעים להסתובב חופשיים ברחובות מוארים, את רודפת בצע אחרי כסף וממון, את מוותרת לאמת, מוקיעה את המציאות ושוכחת אותי.
את היא תקוותי, את היא איבוד האמונה שלי- בך.
| |
|