בכתיבה חופשית

לכבוד הוא לי להצטרף לפרויקט הזה. בחיפושי אחר נושא לכתיבה אני מנסה להיאבק במציאות ולהישאר תלוש בדמיון ואיזה דימיון יקרע אותי יותר לרסיסים מאשר למצוא את אותן מספר נקודות מפנה שאני יכול לתלות בהם את מיקומי הנוכחי שכהרגלי אינני מרוצה ממנו. הרי שכמעט אף פעם אנו (בני האדם) איננו מאושרים ממצבנו וממקומנו, תמיד אנו שואפים ליותר משיש לנו הרי וכך גם אני- שואף ליותר ממקומי ומצבי, מתאר לפעמים נקודות בחיים שבהם אני תוהה לא פעם את הייתי צריך לעשות אחרת.

הכל נעוץ בפרטים הקטנים זה היה לפני זה מכבר ארבע שנים, ככל שאני מתאמץ לזכור את החודש או התקופה אני מתקשה להיזכר בזמן המדויק אך אני סבור בבטחה שמדובר בכיתה י"ב, מכיוון שאני קטן ביחס לשכבת בית הספר שלי הגיוס שלי יותר מאוחר משל כולם, אני לא התעמקתי יותר מדי בצבא ובבחירות שינתנו לי בעתיד או במה שכדאי לי לעשות, ידעתי שאני אלך לקרבי מכיוון שזה החינוך שקיבלתי בבית ובתנועה, הרעיון של לזחול בג'בלאות נראה לי אבסורד של ממש ביחס למצבי, הרי על מי אני עובד? אני צריך משהו יותר... איך נבטא את זה... "קרבי לייט", זו המחשבה, היא תמיד הייתה, בכיתה י"ב היא גם הייתה אך לא הטרידה שכן אחרי הכל, אני הוא אחרון המתגייסים למעשה.

"הדלת מסתובבת, אני עובר דרכה
יורד במדרגות למעלה, מחליק על הרצפה" ("הדלת" ביצוע: רמי פורטיס וברי סחרוף
                                                      מילים: רמי פורטיס)

היה זה טלפון אחר הצהריים מיחידת ההסרטה של חייל האוויר לה קראו מורן ואני אמרתי שבדיוק לטלפון הזה חיכיתי!, כיום אני לקראת תום שירותי בצבא, מסיים שלוש שנים ביחידת הסרטה של חייל האוויר (והחלל), די נהנתי בשירותי הצבאי, חזרתי הבייתה כל יום, עשיתי בית זונות ולא רק במ"א, למעשה כל היחידה הולכת לשבת היום באיזה פאב בתל אביב, אורי משתחרר היום, אני יבוא עם מיכל, אני איתה כבר חצי שנה, התחלתי איתה אחרי כמה חודשים אחרי שענת זרקה אותי לאשפתות, אני יודע שאחרי הצבא צפויים לי הרבה אופציות בתעשייה, עבדתי פה עם כמה עורכים שהתלהבו מיכולותי לסדר ולמהר, אני חושב שבקרוב, כאשר אשתחרר אני אקרע את התחת בעבודה, אסע לחו"ל ואחזור ללמוד קולנוע באוניברסיטת תל אביב.

[לה קראו מורן ואני אמרתי שאני הולך לקרבי, היא נתנה לי טלפון ותהתה לכך שאם אביע חרטה בעתיד יהיה לי לאן לצלצל, כתבתי וסגרתי במגירה. לא חשבתי על זה זמן רב אחרי, גם שהתגייסתי לא התעמקתי בזה, אני לא בטוח באיך הנושא חזר למחשבותיי מתישהו בשירותי- אך הוא חזר, ככל הנראה נתקלתי במספר טלפון הזה באחד מחיטוטי במגירה, מאז בכל פעם שקשה לי בצבא אני כבר לא חושב על חוף הים הכחול של אמלפי (איטליה)- אני חושב על מה היה קורה אם הייתי אומר אחרת.]

 "אל תביט לאחור לא הכל שחור" (המשך ל-"הדלת")

אין לי תשובה אם הדלת שבה בחרתי היא זו שתוביל אותי למטרותי, יתכן כי זה היה מקל עלי בעתיד ויתכן כי לא הייתי מגיע לעתיד, למעשה זה עדיין יתכן, זמן יופיע וזמן ילך את הנעשה אין להשיב, אני לא מכיר שום מיכל או ענת שאני חושב עליהם אלא את השכנה מלמעלה שאין לי מושג מהו שמה, אינני מכיר אנשי מקצוע בתעשייה והסיכוי שאני אשב עם חברי ליחידה באיזה פאב... זה כנראה יתרחש מתישהו אחרי השחרור...

מרץ 2007 זה כבר לא בדיה, זה מופיע בלוח השנה- השנה!

סתם אחד.