לא פעם אמרו לי אחרים שמשעמם להם, הם ניסו לפתור את העניין בכך שביקשו ממני לספר בדיחה, זה לא שאני לא מצחיק לפעמים, אני כן (לפעמים), אני אסביר את זה במושגים מעולם הטניס- מכת הפתיחה שלי חלשה עד בלתי אפשרית, אני לא מאלו שפותחים את המערכה אני מאלו שמנחיתים ועושים את הנקודות או במקרה של הבדיחה את הפאנצ'.
כהמשך לעלילותי בסיפוחי החדש מהגדוד בפוסט הקודם.
זה לא הש"ג בבקו"ם וזה גם לא בסיסיות בתל השומר, את האפודים והווסטים שהבאנו אמרו לנו להשאיר בצד וכך אני מוצא את עצמי מדי יום בשעה מאוד מוקדמת בבוקר בנקודה מרוחקת מביתי הקט שבמרכז, הדרגות שלי מנצנצות שם למרחקים ארוכים ואני מנסה להתמודד עם הוראות שניתנות ע"י ג'ובניקית שלא ראתה שטח יום בחייה, הוראות שנשמעות כמו בדיחה לא מצחיקה, יש דברים שהם אפילו לא לבלוג, בלי להיכנס לפרטים יותר מדי אני טוען כי כאשר לוקחים יוצאי יחידות קרביות שמשרתים בשטחים במהלך רוב השירות שלהם ונותנים להם הוראות שהם לא מוצאים בהם את ההגיון או ההבנה בחוסר ההגיון (שימו לב למורכבות של המשפט) שהם למדו היטב בשטחים- הם יתנהגו בהתאם לרצינות ההוראות.
אני צוחק והרבה, כי ככה זה שמספרים לי משהו מצחיק.
רק חבל שאני גם צריך לעשות אותו אחר כך.
נו טוב, אני משחתרר עוד מעט- אז למה איכפת לי כל-כך מזה?
לפחות אני עושה סוג כלשהו של יומיות,
מגיע לי, לא?!
סתם אחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
