בכתיבה חופשית
כי ראיתי את דרכי נעלמת ביער סבוך, בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצות היכו שורשים |
| 2/2007
ימים של שקיעות אחרונות
ימים אחרונים על מדי זית חולפים בין רגעי חוסר עירנות לבין רוגז ועצבים ברמה שלא מתאימה לעת.
ביום שלישי הקרוב אני אצעד, אני מקווה, בפעם האחרונה מבעד לכותלי הבסיס שלי לכיוון תחנת האוטובוס אי שם בחלקה הדרומי של רמת הגולן, זה יהיה רגע לפני טיול משתחררים שהסמג"ד מקצץ לו את הכנפיים ורגע אחרי זיכויים על כל דבר שצה"ל אי פעם החתים אותי במהלך שירותי.
הצלחתי לארגן סיור קו אחרון עם חברי למחזור.
זאת תוך שאני מתפלל שהסיור יגמר בשלום, הרי כפי שכבר טענתי בעבר, "פצמ"ר רודף סמ"ר"- הוא החשש הגדול של כל אחד שעומד בתום שירותו. במהלך הסיור קרה מקרה ומישהו חשב שבסיור יושב צוות מטכ"ליסטים או כל גוף צה"לי אחר שצריך להוכיח את עצמו- ושלחו אותנו לרדוף רגלית אחרי חמור ושני ילדים עם חולצה אדומה באמצע כפר ערבי... אני וחברי לסיור הסתכלנו אחד על השני, גילגלנו עיניים ותהינו "מה? מה אתם רוצים מאיתנו?", אחרי הפעלת שיקול דעת יוצאת דופן מצד המפקדים הוחלט כי אנו נצא משם מבלי לבצע משימת-על של רדיפה רגלית אחרי חמור ושני ילדים (עם חולצה אדומה), יצאנו רכובים על ההאמר הממוגן, אבן שנזרקה פגעה בהאמר, קולה נשמע מהדהד ברקע.
רגע לפני שאני באמת לא שם- אני מגלה שאם אני לא סד"כ- אני לא נחשב. את ליל חמישי העברתי במחסן של הסוללה שלנו ברמה"ג מכיוון שמישהו חשב שאנשים כדוגמתי כבר לא צרכים חדר. אני ועוד כמה מחברי למחזור מצאנו את עצמנו ללא חדר או תנאים וכך תוך שעות ספורות הפכנו חדר מלא ארוניות לארמון של ממלכה ניסתרת בצילו של בסיס צבאי מלא מלא בוץ. בעבודת צוות וידיעת עבודה ברמת ניסיון של שלוש שנים בצה"ל אירגנו לנו מזרונים איכותיים, רמקולים ומוזיקה, קומקום, תיונים וספלים לשתייה. הארוניות כבר היו בפנים במחסן בכוונה, הרי אנחנו משוחררים, לא?!
את הדרך הבייתה ביצעתי באוטובוס מאורגן מהבסיס, במהלך הדרך קיבלתי גל של סירחון מכיוון שותפי הלא מוכר לספסל, לרגע חשבתי שהחייל הזה מסריח, ואז עלה במוחי שחשבתי "החייל הזה...", הייתכן ואני כבר כל-כך מחוץ למערכת שאני חושב עליו כחייל ועלי כאזרח כבר, כאחד שמסתכל עליו מהצד ותוהה למה הוא חוזר מסריח הבייתה?
וכך, עם צעד וחצי מחוץ לכל זה אני עוד מקווה.
תמיד אומרים שזה לא נגמר עד שזה לא נגמר- ואני ממש ממש מקווה שזה כן, כן נגמר.
בקרוב סיכומים ומילים שעדיין לא נכתבו,
סתם אחד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
