בכתיבה חופשית
כי ראיתי את דרכי נעלמת ביער סבוך, בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצות היכו שורשים |
| 3/2007
רשימת ספרים
להלן סיכום שלוש שנים בצה"ל מבחינה ספרותית, בינתיים, לכאורה אלו הן עובדות אך בסופם קטע ספרותי נדיר באיכותו, אתם מוזמנים להגיע אליו במהירות...
איכנשהו בארץ, באמצע שנתי השנייה בצהל התחלתי להכיר בזה שלא יצא ממני שום דבר במערכת הזאת וכדאי שליתר הזמן אני אמצא איזו מטרה נעלה יותר מלהעביר שלוש שנים, שמתי לב כי אני קורא המון ספרים, הרבה יותר מאשר אני קראתי לפני הצבא אי פעם. בין שמירה לשמירה בזמן פנוי ולרוב גם בשמירה עצמה התחלתי לקרוא ולקרוא, כל דילוג קו עיקב אותי וכל שמירת עמדה נתנה לי זריקת עידוד (זאת לעומת סיור- שככל שהפז"ם התקדם קיבלתי יותר אך נכשלתי מלקרוא...), חשבתי שאצליח להגיע למאה. נכשלתי לכאורה אך למעשה עשיתי משהו מכובד;
סה"כ קראתי 84 ספרים, כולם בעברית, רובם נלקחו מהספרייה הציבורית.
10 ספרים של פול אוסטר, 7 של צ'רלס בוקובסקי, 4 של אורי אדלמן ז"ל.
הספר הראשון שקראתי הוא גם הספר שלקח הכי הרבה זמן לקרוא- במשך 4 חודשי טירונות לפרקים- "יומנו של המכשף" של פאולו קואלו, הספר שני לקח בערך יום וחצי וגם הוא היה של פאולו קואלו- "11 דקות". אחרי זה לא קראתי יותר פאולו קואלו.
את הספר "עושים היסטורייה" של סטיבן פריי קראתי בשמירת לילה אחת בת שמונה שעות, יותר משהוא היה מרתק- השמירה הייתה שעמום גדול.
הספר "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה" של מארק האדון היה הרב-מכר הכי לא ברור למה רב-מכר שקראתי אותו.
ספרי המאנציז' הכי טובים- אלו שפשוט נמסים לך במהירות בין הידיים ואתה לא זוכר יום לאחר מכן מה קראת בכלל היו של הרלן קובן, קראתי 3 שלו.
קראתי 5 ספרים שעסקו בכל המציאות היומ-יומית שלי בשטחים- "לך לעזה" של שי להב, "ערבים רוקדים" ו-"ויהי בוקר" של סייד קישוע, "אם יש גן עדן" של רן לשם (מה שאתם מכירים בתור הסרט "הבופור", אולי) ו-"תעתועון" של יצחק בן-נר.
קראתי 7 ספרים שלמעשה היו אוסף סיפורים קצרים- "תשעה סיפורים" של ג'.ד סלינג'ר, "50 סיפורים קצרצרים", "אובססיה זה שם של בושם" של אריאל להמן, "אניהו" ו-"הקיטנה של קנלר" של אתגר קרת, "אף אחד לא אמר שום דבר" ו-"משהו קטן וטוב" של ריימונד קארבר.
הספר הכי ארוך שקראתי (991 עמ') נקרא בהשפעת הבלוגרית- אפרוחית, "זה" של סטיבן קינג.
ספר שנמרח ימים על גבי שבועות מפאת חוסר עניין אך רצון לסיימו- "השעות" של מייקל קנינגהם.
בין השאר, קראתי גם כמה קלאסיקות כמו "השטן במוסקבה" מיכאל בולגאקוב, "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול ו-"הקץ לנשק" של ארנסט המינגווי, בדיעבד ברגע בו החזרתי את הנשק ביום הזיכוי, הדבר הראשון שצעקתי היה- הקץ לנשק!
קראתי ספר של יאיר לפיד- "הראש הכפול".
הספר שלי שעבר הכי הרבה ידיים אחרי בסוללה- "מובינג" של אסף גברון.
שני ספרים בכלל לא נקראו בצבא אך השפיעו רבות על תהליך גיוסי וקיבלו מקום של כבוד בחיים וברעיון להתחיל לקרוא- "האדם מחפש משמעות" של ויקטור פרנקל ו-"הזר המיסתורי" של מארק טווין, הספרים שאני זוכר שהכי נהנתי מהם בזמן הצבא בפועל הם "עיר מקלט" של יצחק בן-נר, "הטרילוגייה הניו-יורקית" של פול אוסטר, "נשים" של צ'רלס בוקובסקי ו-"חוכמת הבייגלה" של אילן הייטנר.
לקראת סוף השירות הבנתי שכל זה לא יזכר בכלל עוד מעט וכדאי שאשמר לי רגעים של קריאה צרופה בהנאה, העתקתי כמה קטעים שמתוכם שאבתי הנאה מרובה למחשב. ועכשיו, רגע של ספרות נדירה... אלו הן הוראותיו של קורט וונגוט לכתיבה טובה מהקדמתו לספר "קופסת הטבק מבגומבו":
"...1. נצלו את זמנו של זר מוחלט באופן כזה שהזר או הזרה לא יחושו שזמנם בוזבז לריק.
2. תנו לקורא לפחות דמות אחת שעשויה לרתק אותו או אותה.
3. כל דמות חייבת לרצות משהו, אפילו אם זה כוס מים.
4. כל משפט חייב לעשות אחד משני דברים: לגלות משהו חדש על הדמות או לקדם את העלילה.
5. התחילו כמה שיותר קרוב לסוף.
6. היו סדיסטים. לא חשוב כמה הגיבור שלכם מתוק ותמים- אתם חייבים לעולל לו צרות איומות, על מנת שהקורא יראה ממה הגיבור עשוי.
7. כתבו על מנת לרצות אדם אחד בלבד. אם אתם פותחים חלון ועושים אהבה עם העולם, כמו שאומרים, הסיפור יחטוף דלקת ריאות.
8. תנו לקוראים שלכם כמה שיותר מידע, כמה שיותר מוקדם. לעזאזל עם המתח. הקוראים צרכים להבין כמה שיותר את מה שקורה, היכן ומתי, כדי שהם יוכלו לסיים את הסיפור בעצמם, אם במקרה יכרסמו מקקים את הדפים האחרונים." (עמוד 29)
פחות משבוע למנאייק!!!
סתם אחד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
