לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

בכתיבה חופשית


כי ראיתי את דרכי נעלמת ביער סבוך, בין קירות חורשים ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצות היכו שורשים

Avatarכינוי: 

בן: 39





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2007

להחזיר את רמת הגולן


התשובה לאשר אני צריך לעשות כעת עוד מחכה מעבר לפינה, כבר חשבתי שאוכל לכתוב אודותייה אך כאשר דבר אינו סגור- אני נוטה להשאיר אותו בחשיכה עד שיסגר כמעט סופית. החיים ובעיקר התקופה בצבא לימדו אותי שעד שלא הגעת ליעדך באשר הוא; בין אם זה הבית או הבסיס ואולי התחנה הבאה באוטובוס- אין זה בטוח שתגיע לשם בקרוב ואולי בכלל.

ערב ה-12 באפריל סומן ביומן עוד בסופו של חודש פברואר, נקבע עוד מראש כי בלילה הזה אני וכל חברי למחזור בסוללה עולים לרמת הגולן לקבל את ההוקרה האחרונה על שירותנו בצבא, בגדוד ובסוללה בפרט. מדי ארבע חודשים מתקיים לכל מחזור גיוס ערב שחרורו טקס חלוקת מגנים ובו נכתב איזה דבר מה עליו ועל פועלו- לא משהו לבוא ולהראות להורים אלמלא היו מביאים רק את המגן ללא הכתוב בו.

התחלתי את נסיעתי דווקא דרומה, לאסוף את חברי הדרומיים שהצפינו עד לתחנת רכבת מרכז בתל אביב ומשם הארכתי את הנסיעה דרך הקריות- שם אספתי עוד שני משוחררים וותיקים ממני שבאו כדי לתת כבוד לי ולחברי למחזור. עם גולף מלאה בחברים שמורגשים בכל האצה מחדש המשכתי את נסיעתי צפונה, קילומטרים חולפים מבעד לחלונות ומד הדלק שהיה מלא בתחילתה של הנסיעה כבר קרוב לפגוש את קו החצי.

לא היה בי חשש לקראת הערב מלבד אחד- שאני אעלה ראשון לקבל את המגן, הרי זה תמיד שהראשון עולה ואומר את דבריו ואחריו עולים כולם ואומרים "כנ"ל לגבי מה שהוא אמר, רק רציתי להוסיף משהו קטן...", כמובן הייתי הראשון שעלה ובלי משהו מוכן בראש חיפשתי את הוספת הפילפל בסוף דברי, משהו שיתן גוון שונה לכל מה שזה עתה אמרתי, כך מצאתי את עצמי זורק לאוויר את הדבר שהכי חשוב בצבא אחרי חברים, אלו הם החוויות- לא תמיד צריך ללכת בדרך הישר, דווקא הדברים ה"לא חוקיים"- משם ישארו עיקר הזכרונות והחוויות הכי טובות.

נשארנו שם עוד זמן מה, מדברים וצוחקים עם חברינו לשירות הצבאי וגם בינינו, לקראת אחת-עשרה וחצי התחלנו בדרכנו חזרה דרך הקריות לכיוון עיר מגוריי, בערך בשתיים וחצי בליילה שבתי הבייתה באוטו ריק, אך מלא בסימני בוץ של אדמת הרמה- כך החזרתי את רמת הגולן... הבייתה.

במרומי אחד המדפים בחדרי, מתחיל להעלות אבק של בית, נמצא המגן שקיבלתי, הרווחתי אותו כעבור שלוש שנים של שירות צבאי- היה שווה את זה, לא?! סתם אחד.
נכתב על ידי , 14/4/2007 12:39   בקטגוריות סיום תקופתי על מדי הזית  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Heibi ב-18/4/2007 19:11



הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , 18 עד 21 , צילום
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסתם~אחד אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סתם~אחד ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)