בכתיבה חופשית
כי ראיתי את דרכי נעלמת ביער סבוך, בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצות היכו שורשים |
| 4/2007
המלחמה הראשונה שלי
בבוקר יום זה לא תיארתי לעצמי כי אכתוב כאן היום ובטח ובטח שלא בנושא הזה, תחושה סוערת אותה רחשתי בטקס יום הזיכרון היישובי היא שהוציאה אותי חיש מהר אל עבר הבית, מריץ בראש רעיונות וניסוחים על מה אכתוב פה, וכשאכתוב כיצד אסביר את כל מה שעובר לי במוח עכשיו.
מלחמה נראתה תמיד כאירוע כה רחוק לי; אירוע גוג ומגוג בו השמיים יאדימו, הארץ תרעד, תותחים ירעמו והאדמה תאדים מדמם של חיילים פצועים והרוגים שיפלו על בין שפלי הקרקע בעקבות מטחי יריות וכדורי עופרת שורקים, חלקם סנטימטרים בודדים מתנוך אוזנם וחלקם האחר היישר דרכם.
ואולי לא הייתי באותו מקום שדובר עליו כה רבות כמו בינת ג'בל או בכל קרב אחר בו הופתעו כוחותינו מפאת האש הרבה שהוכוונה לעברם, גם לא ישבתי בטנק וקיוויתי שלא אמצא את עצמי במפגש של אחד על אחד מול טיל נ"ט תוהה, אך אני הוא זה שראה מטרים של פצצות מרגמה נורות לעברו ושמע קולות נפץ של יציאה ונחיתה ממקורות לא ידועים ובמיקומים משתנים, אני הוא זה שראה את רקטות וטילים למיניהם פוגעות רק מטרים לא רבים בגבעות שניצבו אל מול מרגלות זוג כפותיי, אני הוא זה שהתהלך למעלה מחודש עם שכפ"צ ורץ למחסות ושם קסדה בכל פעם שניתנה התראה לירי על כוחותיי, אני הוא זה שהתקלח בשטח במים ממיכלי ענק ועלה תיכף על מדים מבלי לדעת מתי תהיה הפעם הבאה בה אתקלח והיכן אם בכלל.
ולצד רגעים של חששות וחוסר ידע מתמיד מפני האפלה המכסה וזאת שעתידה לכסות, היו גם אותם רגעים של אחווה כתף אל כתף מעומק הצרות וגובה המים המאיים להטביע את כולנו, שם יכולת לשבת ולדבר עם זה שאתה הכי לא מסתדר איתו, על מה יכול להיות וממה אתה חושש והוא בטח גם, אלו הם רגעים של אושר ושום דבר אחר בחיים הללו לא מטריד אותך באותם רגעים. שום דבר.
אותו דימיון חולף הנושא את המונח המפוצץ- גוג ומגוג, הוא תיאור מן המקרא לתוהו ובוהו, הוא צד אחד במלחמה, בצד השני יש הרבה רגעים מתים של זמן שחולף לו מבלי שיקרה דבר, ישנם הרבה מבטים למרחקים משתנים ומדידות של ימים ולילות שעוברים כי אין ברירה אלא להמתין למחר, יש גם את הקטעים המצחיקים בהם חזיר בר מלקק את הדיסקמן שלך וסוחב את כל הארגז לחם לתוך היער, בהם מישהו מביא משחק קופסה וכולם מתאספים ממעל ומשחקים, אולי טליסמן ואולי כל משחק קלפים אחר, אם ירדתם לסוף דעתי- מלחמה אינה רק קרבות ולחימה, היא ברובה הגדול המתנה לדבר הבא.
פתאום שמות כמו "מלחמת העצמאות" או "מלחמת ששת הימים" ו- "מלחמת יום
הכיפורים" אינם אלא רק הדים המהדהדים במרחק הזמן הרב שעבר מאז, אינני צריך
לדמיין עוד תותחים יורים מטח ארטילרי לעבר יעד לא נודע, כיום אני יכול
פשוט להיזכר, להיזכר בקיץ 2006 הוא הקיץ האחרון, לחוות מחדש מראות שראיתי
ולא אשכח.
חוויתי על בשרי את מה שנקרא בשם המפוצץ "מלחמת לבנון השנייה", ראיתי אותה והייתי חלק ממנה, חלק מכותרות עיתון זועקות באדום על לבן בעמוד הראשון ובשחור על לבן בעמודים האחרונים של העיתון, בכל דיבור אודות ביום הזיכרון אוכל להשאיר את הדימיון ליום חול ורק להיזכר בזיכרון של הקיץ האחרון. הוא היה מלחמת לבנון השנייה, היא המלחמה הראשונה שלי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
