בכתיבה חופשית
כי ראיתי את דרכי נעלמת ביער סבוך, בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצות היכו שורשים |
| 12/2007
רמזורים ירוקים
ראשית, תודה על הברכות מכל קוראי שהסבר שמונים יותר מאפס... אז תודה!!
אינני יודע מדוע אני ממשיך, עוד במיילים שכתבתי לחברי מהאי הבריטי בקיץ האחרון טענתי כי הצבתי לעצמי מטרה בדמות נסיעה לדרום אמריקה שנה הבאה וכל הדרכים בדרכי אלייה- כשרות. דרך כל שעות עבודה בכל מקום עבודה- הגיוניות הן. אך פתאום, עומד ברמזור אדום בחצות הליילה בדרך ממסיבת פרידה של אחת מחברותי הטובות אני תוהה.
לאן אני ממשיך מכאן? ומדוע אני ממשיך לשם בדיוק באותו כיוון אותו נסעתי עד כה.
שוחט את עצמי בעבודות, חלקן לא רווחיות.
מוותר על חיי חברה למען בטחון הכסף בחשבון.
לא מספיק ריסקי כדי לבצע את כל מה שלא עשיתי עד היום.
לא מסיים דברים שהתחלתי וכן מסיים דברים שאחרים התחילו מבלי לקבל דבר בתמורה.
ברקע גלגל"צ בספיישל אהוד בנאי, "עגל הזהב" נשמע המתאים מהכל למצבי-
"
אין מי שיכה על הסלע, מי יתן כיוון?"
אני רוצה שהרמזור יהפך לירוק, ושזה יקרה כמובן מאליו, לכל רמזור אליו אגיע- אני רוצה ירוק אוטומטי בזה אחר זה, כזה שאתה מרגיש שזה מין כזה גל ירוק של מזליסטים ואתה מספר אחר כך לחברים שלך עליו, כאילו זה קרה רק לך. אני רוצה שזה יקרה עכשיו ופתאום האורות הירוקים יסדרו את הכל, הכל יראה פתאום ברור, אני אחצה מקומות יפים בזה אחר זה, כאלה שלא מגיעים אליהם בדרך כלל, מיוחדים, מקסימים בניניחותם, שלווים וכובשים כאחד. אני רוצה להרגיש שלם בתוכי ושלם בסביבה שלי. אני רוצה שהיעד יהפך לברור והדרך אליו גם כן, אני רוצה למצוא את התשובה לאם השאלות- היא אם התשובות, להגשים חלומות ולכבוש הרים, גבעות ובחורות. כן, אני רוצה לכבוש בחורות.
השבוע, בזה אחר זה עוזבים ארבעה חברים שלי, כל אחד בעיתו, עוזבים את הארץ ונוסעים לתור את דרום אמריקה, ארה"ב ומזרח אסיה. אני יכול לספור על יד אחת חברים שאני מרים אליהם טלפון מדי שבוע שעדיין בארץ ופנויים, בין הנוסעים נמצאים גם שניים מהטובים ביותר, כאלו שאפשר לדבר איתם על החיים, על הכל.
עכשיו נותר לי רק לשקוע. בעבודה.
לנצור הכל בפנים ולהיזהר שלא לטבוע.
סתם אחד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
