בכתיבה חופשית
כי ראיתי את דרכי נעלמת ביער סבוך, בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת רגלי ננעצות היכו שורשים |
|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
כה קבעו
"מצאנו כשלים חמורים בהליכי קבלת ההחלטות ובעבודת המטה הן בדרג המדיני והן
בדרג הצבאי", קבעו.
"מצאנו ליקויים בצה"ל, בעיקר במערך היבשה. מצאנו כשלים
וליקויים חמורים בדרג המדיני ובדרג הצבאי ביחס להתבוננות האסטרטגית ובהגנה
על העורף".
18 חודשים עברו והיה צורך בועדה כדי להגיע למסקנות הללו?!
| |
להחזיר את רמת הגולן
התשובה לאשר אני צריך לעשות כעת עוד מחכה מעבר לפינה, כבר חשבתי שאוכל לכתוב אודותייה אך כאשר דבר אינו סגור- אני נוטה להשאיר אותו בחשיכה עד שיסגר כמעט סופית. החיים ובעיקר התקופה בצבא לימדו אותי שעד שלא הגעת ליעדך באשר הוא; בין אם זה הבית או הבסיס ואולי התחנה הבאה באוטובוס- אין זה בטוח שתגיע לשם בקרוב ואולי בכלל.
ערב ה-12 באפריל סומן ביומן עוד בסופו של חודש פברואר, נקבע עוד מראש כי בלילה הזה אני וכל חברי למחזור בסוללה עולים לרמת הגולן לקבל את ההוקרה האחרונה על שירותנו בצבא, בגדוד ובסוללה בפרט. מדי ארבע חודשים מתקיים לכל מחזור גיוס ערב שחרורו טקס חלוקת מגנים ובו נכתב איזה דבר מה עליו ועל פועלו- לא משהו לבוא ולהראות להורים אלמלא היו מביאים רק את המגן ללא הכתוב בו.
התחלתי את נסיעתי דווקא דרומה, לאסוף את חברי הדרומיים שהצפינו עד לתחנת רכבת מרכז בתל אביב ומשם הארכתי את הנסיעה דרך הקריות- שם אספתי עוד שני משוחררים וותיקים ממני שבאו כדי לתת כבוד לי ולחברי למחזור. עם גולף מלאה בחברים שמורגשים בכל האצה מחדש המשכתי את נסיעתי צפונה, קילומטרים חולפים מבעד לחלונות ומד הדלק שהיה מלא בתחילתה של הנסיעה כבר קרוב לפגוש את קו החצי.
לא היה בי חשש לקראת הערב מלבד אחד- שאני אעלה ראשון לקבל את המגן, הרי זה תמיד שהראשון עולה ואומר את דבריו ואחריו עולים כולם ואומרים "כנ"ל לגבי מה שהוא אמר, רק רציתי להוסיף משהו קטן...", כמובן הייתי הראשון שעלה ובלי משהו מוכן בראש חיפשתי את הוספת הפילפל בסוף דברי, משהו שיתן גוון שונה לכל מה שזה עתה אמרתי, כך מצאתי את עצמי זורק לאוויר את הדבר שהכי חשוב בצבא אחרי חברים, אלו הם החוויות- לא תמיד צריך ללכת בדרך הישר, דווקא הדברים ה"לא חוקיים"- משם ישארו עיקר הזכרונות והחוויות הכי טובות.
נשארנו שם עוד זמן מה, מדברים וצוחקים עם חברינו לשירות הצבאי וגם בינינו, לקראת אחת-עשרה וחצי התחלנו בדרכנו חזרה דרך הקריות לכיוון עיר מגוריי, בערך בשתיים וחצי בליילה שבתי הבייתה באוטו ריק, אך מלא בסימני בוץ של אדמת הרמה- כך החזרתי את רמת הגולן... הבייתה.
במרומי אחד המדפים בחדרי, מתחיל להעלות אבק של בית, נמצא המגן שקיבלתי, הרווחתי אותו כעבור שלוש שנים של שירות צבאי- היה שווה את זה, לא?! סתם אחד.
| |
יש אנשים
חודש בבית.
אם נחשיב את החפש"ש אז בהחלט חודש ויש סיכוי שיותר, ומאז שפתחתי את הדלת לראשונה ללא נשק או מדים לבושים לגופי בחזרתי מהצבא- לא עשיתי מהום.
חברי, ידידי ומכרי נחלקים לשניים, החלק הראשון הוא זה שלא מבין למה אני מחכה ומה אני עושה בבית כל-כך הרבה בהנחה שאני לא באמת עושה משהו (מה שנכון), החלק השני הוא זה שכבר מזמן שלח אותי לחו"ל ונפטר ממני לתקופה של בין כמה ימים לבין כמה חודשים, בישיבה עםה חברים בפאב בשישי בערב דיברנו עם מישהי שאיכשהו התחילה לדבר איתנו ולמרות שהייתי בהכרה מלאה אינני זוכר מה בדיוק אמרה... בכל אופן, ברגע שהציגו אותי כ-"משוחרר" שבחבורה, ישר הופנתה השאלה "ולאן אתה נוסע עכשיו?"
אבל אני, קצת מגמגם, עונה לה ש...אההה... אבל אני... אוהב להיות בבית!
יש אנשים שמטפסים על הרים
יש אנשים שצונחים מגבהים
יש אנשים שרוכבים על סוסים
ויש כאלה שגומאים רחקים
אבל אני אוהב להיות בבית
עם התה והלימון והספרים הישנים
כן, אני אוהב להיות בבית
עם אותה האהובה ואותם ההרגלים
יש אנשים שצדים נמרים
יש אנשים שדולים פנינים
יש אנשים שבונים מגדלים
ויש כאלה שצמים חודשים
אבל אני אוהב להיות בבית...
יש אנשים שתמיד מחפשים
יש אנשים שתמיד מגלים
יש אנשים שהולכים בגדול
לא מוותרים ורוצים את הכל
אבל אני אוהב להיות בבית...
ביצוע ומילים: אריק איינשטיין
לחן: מיקי גבריאלוב
אוהב להיות בבית!
סתם אחד.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
