הכל או לא כלום

 איזה יום.

מזל שהחורף הגיע ואיכשהו אני נושמת אויר אז האוויר שנכנס פשוט ממלא אותי ביותר אויר.  אני זקוקה לו.

בשני הלילות האחרונים לא ישנתי הרבה, אפשר היה למצוא את עקבותיי בבלוגים פה בסביבה... אז אפשר לקרוא לזה להיסחף, ואפשר לקרוא לזה בריחה.  לא הצלחתי לשקוט, הרחתי שמשהו מתקרב.

בשבוע שעבר התקשרתי למגשרות שלנו היות והכל תקוע כבר לא מעט זמן.

אז ביקשתי מהן ללחוץ מעט ולהזיז את העניינים היות וזה סתם נמרח.  אחרי הסכמה אתי הן התקשרו ודיברו וחזרו אלי ואליו....

בעודי רוחצת כלים אתמול,

הערת אגב: כשהילד בסלון, ומי שמכיר ילדים עם הפרעות קשב, אין זה אומר שהם לא שומעים.  זה אומר שהם שומעים הכל מסביב ללא יכולת לסנן מה שנאמר להם ומה שלא....

בקיצור הוא כרגיל הגיע לדבר אתי....האבא של הילד שלי שאצטרך לכל חיי להיות סבלנית אליו ולו בשל הסיבה היחידה הזו.

נושמת עמוק אפילו כשכותבת כאן את הדברים.  צריכה לפרוק איפשהו.

התחיל שוב לדבר על מתי ולמה כל כך הרבה, האמינו לי שאפילו דירת 3 חדרים בשכונה ישנה לא אוכל להצליח לרכוש עם הסכום הזה, אקח משכנתא בעצמי ואיכשהו אסתדר, אולם אני חייבת לפחות את הסכום ההתחלתי (והוא הרבה פחות ממחצית הרכוש המשותף).  אמר שצריך לבדוק אם יגייס מייד ואיך וכמה מיסוי צריך לשלם אם מוכרים. נשמתי עמוק ולא הגבתי.  אני כבר מכירה את המטריה (כל הזמן רוצה לכתוב materia) ויוצא לי מטרייה.... כזו של הגשם?  חחחחחחח, עדיף באמת מהחומר ממנו הוא יוצר. כך מתחילות כל הדרכים אצלו, מורח, משקר, מנסה שירחמו עליו כי הוא לא יכול, מנסה לפזר אי ידיעה ובכך הוא לא יצטרך לתת דין וחשבון..... שתקתי ולא נתתי לכך להתפתח, הילד שומע, לי זה ברור.

אז לא ישנתי.

סדרת הטלפונים היום, העו"ד אלי, אני לעו"ד, לגישור, הגישור אלי , אני לעו"ד ושוב לגישור וכו'.......

המסקנה? – הוא החזיר אותנו מעל שנה אחורנית במו"מ.  שם ספק שוב ולא מסכים עם כל הדברים שכבר מוסכמים מנובמבר שנה שעברה!  כבר היינו לפני, ממש לפני הסוף, כמה צפוי , כרוניקה ידועה מראש עם האיש הזה.  הרי אם זה לא היה קורה לא הייתי מתגרשת ממנו....זה נופל בדיוק על כל הדפוסים הלקויים (מעבר לכיעור הנוראי ועוד כמה דברים שגיליתי עליו בשנתיים האחרונות).  הרי אני לא מופתעת, אז למה אני לא ישנה?  למה אני כועסת ? למה אני מרגישה כה מאוכזבת?

ייקח כמה שייקח בסוף אני הרי אקנה את החופש שלי.  לא אקבל אותו כי אם אקנה אותו, המחירים יקרים מאוד ואני משלמת אותם כל רגע ורגע....

זהו,

חזרנו אחורנית המון המון זמן.

זה לא סוף הסיפור, אולם לא אוכל לפרט הכל היות וזה עלול לשמש נגדי. יש עוד קלף אחד, אני שולפת אותו עכשיו, האחד לפני אחרון הכבד שיש לי.  להערכתי לאחר קלף זה, כל מי ששוטף לו את המוח ומסיט אותו נגד שיתוף פעולה איתי, והרי הדרך הזו וההתנדנדות שלו כה ברורה ושקופה, ברור שיש מי... אז הם יבינו שאני לא משחקת משחקים.  אלו החיים של יורש העצר, ושל אימא שלי וגם שלי, אני לא משחקת אתו משחקים, אלו החיים שלנו !

נחייה ונראה

רק בדרך צריך לנשום המון אויר.

 ___________________________________________________________________

ולמרות הכל, שלוש וחצי שעות של שיעורי בית... כי נשאר להשלים היום המון וללא הריטלין שהוא ממש התעקש לא לקחת כל מטלה לוקחת כפול זמן, מעט קניות לאימא שללא לחם טרי היא פשוט לא יכולה לחיות,  מרק "מה שיש במקרר"  על האש, יצא מופלא, שתי מכונות כביסה מקופלות ולמקום, ישיבת ועד הורים הכנות לחנוכה ואפילו הקפצה של בת דודה לחוג רכיבה.

את החתולים סגרתי במקלחת עם קדירה מהבילה של לחם עם חלב ומים חמים, והם ארבעה שיתכרבלו להם יחד על השטיח... אני זקוקה לשקט שלי.

וזה אחרי היום הראשון שחזרתי למשרד אחרי שבוע היעדרות, חשש לגניבה אצלי במשרד והמון דברים דחופים שנפלו לי על הראש אחד אחד.

מרגישה סופר וומן, או סמרטוט,

מה שתבחרו......

ממש ממש עכשיו התחיל הגשם בחוץ. 

ענננה, אני מאושרת !  (סליחה שאני מאושרת כשלך ממש לא טוב עם זה, סליחה עם כל היתר גם כן, מה לעשות שאצלי הכל עובד הפוך?)  כמה טיפות של גשם אולי ישטפו קצת מהאפרוריות שיש בי.

מחר אני מוציאה לשימוש את מטריית התכלת החדשה שלי J !!!

לילה טוב לכם, הולכת לנסות להשלים מעט שינה ולצבוע חלום או שנים בורוד, בכוח,

מתוך שלא לשמה בא לשמה....