הכל או לא כלום

שני זוגות גרביים נחוצים כשהעייפות מרקיעה שחקים.

כשהייתי בהריון עם יורש העצר, חשבתי שאני הכי עייפה בעולם, לא האמנתי שהגעתי לדרגות כאלו של עייפות.  זוכרת את ההרגשה שחודשים לא ישנתי.  עייפות תהומית שכזו.

בימינו אני מתגעגעת לעייפות ההיא.

שוכנת בי עייפות אחרת, נוראה עוד יותר, כזו החודרת לכל פינה כשהיא תוקפת.  יש לה מן הרגל כזה, לאפשר לי לתפקד כרגיל (נו מה, יש ברירה?) ואז לפתע היא תוקפת ואני מרגישה שכמה וכמה עשרות טון של עייפות ובעקבותיה הדיכאון וחוסר היכולת להתרכז.  אני מכריחה את עצמי אולם הקצב יותר לרבע או פחות מהיכולת הרגילה. 

אני לא אוותר לעייפות הזו, היא פה מסיבות זרות לי , לא אני הזמנתי אותה. 

מעבר לכל הבעיות אני דואגת לפינות יפות בחיים, לזמנים מפנקים וגם אחרים בונים וטובים ומחזקים.

היום היה יום של התחלה חדשה ומרגשת.  נכון שהפרוייקט כבר שנה רץ לא פורמלית.  היום נרשמתי כעובדת והזמנתי כרטיס עובד, שכפלנו מפתחות, ערכתי הכרות עם כל הפונקציות החשובות במקום (עובדת הניקיון הייתה החשובה ביותר מבחינתי J !!), הזמנתי ציוד ושמתי את הדברים הראשונים במשרד.

זה אינו פרוייקט שייקח את כל זמן העבודה שלי, אשמח אם אהיה שם יום בשבוע (מחציתו היות ואני במשרה מלאה פלוס בעיר הגדולה) ובכל זאת אני מתרגשת ממנו עד מאוד.  בייבי שנולד אחרי המון זמן של מאמצים מכל מיני כיוונים וכן תחום תעסוקה אחר לגמרי מכל מה שעבדתי בו עד היום.

אז הייתה התחדשות וזה נפלא ותאחלו לכולנו בהצלחה.  אינשללה שנתיים מהיום נגדל ונגדל ואהיה מנהלת אדמניסטרטיבית של חברה גדולה.  טוב אני גרידית, כמה שנים...

ואז בדרך אעבור לי לאט לאט ממה שאני מנהלת היום לפרוייקט בייבי הזה שיגדל.

הלוואי

מרוב ההיי של ההתרגשות, מתובלת בקשיים של יורש העצר שנאלץ להתמודד עם האכזבה שחונכת הפר"ח שלו – הפריחה הפרטית שלו, נאלצה לבטל את הגעתה היום, והיו אמורים לנקות את האקווריום !! יחד עם הניג'וסים מרגיזים ומיותרים של ה soon to be ex שבכלל לא יודע מהפרוייקט החדש הזה וגם לא ידע מבחינתי, פשוט כי אני לא רוצה לספר לו.  אין פה סודות כלכליים גדולים או שינויים בהרגלי או סדרי החיים.  רק שזו מעין התרגשות פרטית שלי ואני לא רוצה לחלוק אותה אתו.  אמנם הוא ממש ניסה לקלקל לי את היום כשהתקשר ודרש ממני מה שלא בידי, תכניות ישנות שאין לי העתקים שלהן פשוט כי הוא לקח אותן אליו ולדעתי משפחתו גנבה אותן מועדת התכנון ובינוי (פשוט סרט טורקי, אי אפשר להאמין) ועוד כל מני צורס מגעילים.  אני לא אתן לאף אחד בעולם להיכנס לי למקום החדש הזה ולהרוס לי, פשוט לא.

כן שמחה לחלוק את זה כאן אתכם.

אז אחרי סעודת הצהרים עם המנכ"ל (לא להתרגש זה חבר קרוב קרוב שלי...מסכן, הייתי כל כך "קוועצ'ית" בשלב הזה שבקושי חילצתי חיוך מבין השפתיים), כל האנרגיות שלי צנחו להן ונעלמו, כמו הסידן, נגוזו, פרחו, התפוגגו....

וברכבת הביתה, נסחבת עם הנייד, תיק, מעיל ומטרייה – סיוט של סחיבה, כמעט כמעט נרדמתי, לולי הייתי כל כך עייפה........

הלוואי והייתי שוב עייפה כמו בהריון, היום אני הרבה יותר עייפה !!!!

שמחה להגיד שלפחות חלק מזה כנראה מסיבות טובות.

מקווה שאוכל להירדם, ואולי לקרוא לפני זה פוסט אחד או שניים, יש לי עוד כאלו שמזמן לא השלמתי את החסר ואני מתגעגעת...

אחזור לרק לרגע לבוקר כי נזכרתי במשהו חשוב מאוד.  ביום חמישי שעבר היה לי יום נהדר, הוא התחיל בבוקר עם קשת מלאה בשמים.

הבוקר כשיצאתי מהבית, למרות כעס ועצבים של שטויות, הייתה קשת בשמים שהמיסה כל רגש שלילי אצלי והמשכתי לעוד יום ממש ממש טוב כנראה (כשרק אתגבר על העייפות הזו גם אוכל להרגיש עד כמה זה היה טוב).

אז זהו, אני כנראה צריכה לסדר לי קשת כזו כל בוקר מחדש.

לילה טוב לכם ידידי

עיניים מבקשת לעצום.