הכל או לא כלום

בוקר, יום ראשון, שבוע של חג. אתמול היו כמה הבטחות באוויר.  נשבעת לך אמזונה שחיפשתי, מיששתי לי בזהירות וחיפשתי.

החלטתי הבוקר שאתן עוד הזדמנות למרות שלא מצאתי.

אני אצא לי לעבודה מאוחר ואקח את יורש העצר לאחר השיעור השלישי מבית הספר.  אתחיל את יום העבודה בשעה 12 בצהרים, יורש העצר תכול העיניים וחסר יכולת השקט הפנימי והריכוז יהיה אתי ואני אסיים כמתוכנן בשמונה בערב.  ניסיון, נעשה ניסיון.  אחרי השבוע שעבר זה נראה לי מוצדק אפילו כלפי העבודה. המטרה היא שאני לא ארגיש שהפקרתי אותו שוב לבדו, או יותר נכון אשחרר את סבתא שלו, הווה אומר אימא שלי שבשבוע האחרון התעלתה על עצמה והשקיעה כל כך הרבה זמן עם נכדה הלא פשוט למרות שהמקסים.

יוצא שיש לי זמן הבוקר ואני מתכוונת לעשות אתו כמה דברים שאפשר מרחוק, על המחשב, ואחר כך אולי אפנק את עצמי בעוד טיפה תנומה או לפחות התכרבלות ראויה לפני שהולכת.  בסה"כ אני צריכה לצאת ברבע לאחת עשרה מהבית, שזה עושה רושם של "כל הזמן שבעולם" ועם זאת יעבור בצ'יק הרי זה ברור.

אז יש לי מחשב חדש בעבודה, והמחשב הזה היום כנראה ישמש את יורש העצר יותר מאשר אותי על מנת להעביר לו את הזמן.  וגם אורה הכפולה של אריק או נכון יותר להגיד אריך קסטנר.

מדהים, פשוט מדהים שאפשר סתם כך להחליט על הבוקר שאני משנה את כל סדרי עולם והופכת את היום. 

בעוד כמה ימים חנוכה, זהו החג שאני הכי אוהבת, אני חושבת....

האורות, הנרות, כולנו מרוכזים סביב הנרות.  סבא שמתעקש להתחיל את השיר ישר ב"חנוכה חנוכת מקדשינו" ולעולם לא יגיד את המילה "ימי" בהתחלה...  אצלנו יש מנהג בו כל ילד מדליק את החנוכייה שלו.  הפעם הדלקת הנרות המשפחתית תתקיים לה בשישי, נר רביעי.  יודלקו שם 10 חנוכיות ואלו הן של הילדים תחת בר/בת מצווה והאחת של סבא. והשיר "מה עוז צור..." מתנגן לו בקולי קולות מהאקורדיון של דודה שלי אם נחה עליה הרוח, ואנחנו מפזמות לנו בקול רב את הסיום – "אז אגמור בשיר מזמור..." ומתפקעות מצחוק. את זה נאלץ להפסיק מתישהו היות והילדים כבר גדלים ולא נעים.... דיברה פמה על ארוחות נוסטלגיות, אז אצלנו בחנוכה יש כל שנה אחת כזו. ארוחת הערב המתלווה להדלקת הנרות הנה חלבית בדרך כלל וכוללת מני מאפים ובישולים טעימים כל כך ומאכל אחד מיוחד שנקרא "גומבוץ" gombotz.  ביידיש יש שקוראים לו "שלישקס".  מדובר בכופתאות מבצק תפו"א ממולאות בריבה.  אנחנו נוהגים לשים ריבת פובידל, מבושלות במים רותחים ואחר כך מגולגלות ומצופות בפירורי לחם מוזהבים קלות בטיגון (חמאה טובה תהיה מומלצת לצורך העניין) יחד עם סוכר חום. מכיר שדות?  יש כמובן גם לביבות וסופגניות אולם זוהי גולת הכותרת.  את הבצק יש לדעת להכין  הוא די דומה לבצק ממנו מכינים ניוקי, אותו הרעיון.  אימא שלי היא זו שלקחה על עצמה בשנים האחרונות את המטלה והיות והבישול מתרחש במטבח שלי תארו לעצמכם מי ה kitchen maid !!!  לא נורא, כולם מלקקים את האצבעות אז שווה את המאמץ.

זהו בעצם,

 אין הרבה מה להגיד או משהו שהשתנה מאתמול בלילה.

שיהיה שבוע נפלא לכולם

וחג אורים שמח.