הכל או לא כלום

הגל הגדול כבר עבר. 

השינוי הגדול כבר מאחורי והיום קשה למצוא מנין לסחוט את המחמאות.

הערב קיבלתי אחת ובגדול.  "את פצצה" היא אמרה לי, ק., חברה שלא ראיתי כחצי שנה בערך.

מי שלא מכיר אותי  עדיין רואה בי אישה שמנה, אין שום היסוס בעניין. 

אני אישה שמנה.

אולם מי שהכיר אותי קודם לכן יודע כמה השינוי משמעותי וכמה "רזה" אני לעצמי מאז ומתמיד.

כמעט ארבעים ק"ג לאורך של ארבע שנים (באוקטובר). רק בכיתה י' שקלתי כמו שעכשיו וכל חיי הבוגרים ביליתי עם הרבה הרבה יותר קילוגרמים ובקונצרטינה מפחיתה ומעלה חזרה עשרות.

את כל נוסחאות הפלא ודיאטות האוניברסיטאות השונות, הטבעיות יותר ופחות, המתעללות בבלוטת התריס יותר או פחות, מה לא... רק ניתוח לא, היות ואבי למרות הניתוח והסיבוכים השמין וכנ"ל אחי שכמעט הלך מזה...

לפני ארבע שנים החל שינוי ענק בחיי. היה זה גילוי עצמי שממנו והלאה הלכתי והפכתי נאמנה יותר ויותר לעצמי ואני הולכת ומשתפרת בו.  תופעת לוואי הייתה שהקילוגרמים נשלו ממני לגמרי לבדם.  אחרי ה-15 הראשונים תפסתי את עצמי טוענת "חבל לבזבז תהליך מופלא ואני אעזור לו", המשכתי וניסיתי והורדתי מיותרים והוספתי בריאים.  משם המשכתי לחדר כושר, אחר כך התחלתי לקבל עצות מחברה דיאטנית והפעם ליישמם בנאמנות.

איני מדברת על דיאטה. אי אפשר להחזיק דיאטה כל החיים.  אני מדברת על דיאטה אמיתית = משטר תזונה מאוזן ובריא.   כשנה אחר כך הכרתי את הנמר ובעקבותיו גם הלכתי ללמוד תזונה באוניברסיטה, אם כבר אז כבר שיהיה מסודר.  לא לא הלכתי לתואר שלם אולם הלכתי לקורס אונברסיטאי מלא על מנת שאוכל להבין באמת על מה מדובר פה. היום אני מבינה משמעות שומן רווי או "למחצה", מרגרינה אינה חלק מהתפריט, כן קושרת משהו שומני לאוכל כמו סלט ופחמימה כדי שייקח יותר זמן לעכל ועד שאהיה שוב רעבה ועוד....   הוא עדיין עוזר לי פה ושם כשאני זקוקה ושואלת ומלווה אותי בשקט מהצד בתהליך.

גם היום אני אוכלת עוגות ויכולה לחגוג על מאפה טוב פעם ב....  אולם המינונים, הכמויות, הסה"כ לעומת החגיגות, הכל השתנה. יש דברים שאיני נוגעת בהם מפאת הבריאות, שותה יותר, מתעמלת יותר (מודה שאת זה אני חייבת לשפר) ואוכלת אחרת.

אז בימינו כשזה 5-6 ק"ג על חצי שנה אנשים פחות מרגישים... זה עדיין כלום באחוזי המשקל שלי.

אולם ק. שלא ראתה אותי כמה חודשים טובים כן יכלה לראות. ואולי גם ציפתה לראות אישה עצובה ועיניה טרוטות מתהליך הגירושים, מצאה את חברתה מחייכת, לבושה בג'ינס וסוודר קטיפה אדום בעל מחשוף עמוק, נעליים אדומות תואמות, שער אסוף חצי והתלתלים הארוכים מאחור, מתרוצצת עם המון אנרגיה ומחלקת סופגניות לילדים אחרי ההצגה....

תמיד הייתי שמנה, תמיד !

בכיתה ג', אחרי כמעט 6 שנים של לימודי בלט, עם נעלי אצבע חדשות מקרמיקה (סטן תכלת אני עוד זוכרת) כשאני תמיד מוצבת קדימה בבמה היות והייתי מאוד מוכשרת קרה משהו שהיה לי נורא.

הלכנו לסרט, אמי ואבי, חבר משפחה, אחי ואנוכי.  היה זה פנטזיה של וולט דיסני, מכירים? אימא ואבא יושבים מאחור וכו'. אחי ואני יושבים בשורה לפנים עם החבר ליד.... כשהגענו לקטע של ההיפופוטמיות על הבמה אימא לחשה לאבא, "הנה 'עיניים' על הבמה" – היא לא קלטה שאני שומעת וכל חייה תצטער על כך.  אני שמעתי, אין לתאר איך הרגשתי.  חזרתי הביתה שותקת כל הדרך, לקחתי את נעלי האצבע החדשות, זרקתי על המיטה שלה ומעולם לא שבתי לרקוד בלט מאז.

מי יודע מה היה קורה אם לא......

אז, רק אז הבנתי ממש שאני שמנה. 

כל השנים אחר כך זו הייתה התמודדות מתמדת. 

בנערותי ואחר כך בבגרותי היו המון משברים, היו כל מני קטעים, חלקם מאוד קשים ושגבלו בהטרדות מיניות מהסביבה בהיותי ילדה "מפותחת" שנראתה כנערה סקסית מתבגרת, וחלקם פשוט עלבון צורב אחד ארוך ומתמשך.

נלחמתי, או הו איך נלחמתי.

היו זמנים שאפילו שכנעתי את עצמי שאני אוהבת איך אני נראית.

העובדה היא שכשהגעתי לעצמי איכשהו, לאני האמיתית, הק"ג התחילו לרדת מבלי שאעשה כל פעולה אקטיבית בנושא.

עכשיו אני דואגת להפיח כוח והמשכיות בתהליך.  זה לאט, וזה בסדר, כי אי אפשר להיהפך לרזה בן יום.  צריך להתרגל.  עד היום אני מחייכת כשאני נכנסת בהשתלמות לכסא סטודנטים מבלי להרים את הידית ! וצריך להתרגל שגם בחנויות כמו "קרייזי ליין" אני יכולה למצוא בגדים.  רזה ב-6 מספרים במכנסיים, החזייה ירדה מ F ל DD ושלוש מידות בהיקף, אולם הדרך עוד ארוכה.... ואני מעריצה נשים כמו פמה ואחרות שמצליחות להקפיד על חדר הכושר. הנמר סובלני מאוד לניסיונות שלי ולתסכולים כשיש תקופות שאני גולשת הצידה ופחות מקפידה.  אני בדרך.

מזלי שמדי פעם, בסופר ביום שישי בבוקר, בהצגת ילדים של האזור או במקומות אחרים, עוד יש אדם אחד או שנים שלא ראה אותי כמה שנים או לפחות כמה חודשים וש"בשוק" מהשינוי שחל בי.  המחמאות הללו – אחחחחחח תענוג עילאי.   זוהי התזונה הנכונה לנפש הנאבקת שלי, שחפצה בסטייקים שומניים באמצע הלילה, במנת פסטה ראויה או בפרוסת לחם כפרי עבה מרוחה בחמאה עליה, ולפעמים גם בדבש או ריבה עם פטה כבד, מה יש? אם כבר אז כבר!

"הדרך ארוכה היא ורבה, רבה,

הדרך ארוכה היא ורבת הדר......"