הכל או לא כלום

יום שישי, התזזית או קדחת ההספק בשיאה, עד השעה אחת סיימתי לשלוח ילד לבית הספר, קניות אצל הירקן, בסופר הזול והשלמות ביקר, גם מקל למגב שנשבר לי בחנות חומרי הבניין, בישול של מרק, קניידעלך, לצ'ו (גבעצ'), אורז לבן ואחר כך עשוי סיני עם תוספות, שניצלים, ארטישוק ובורקס פיצה (לא חכמה רק להכניס לתנור)., הרשימות  נערמות לי בראש...כמה עשיתי, כמה הספקתי, מנסה להוכיח למישהו או לעצמי משהו?

לא היו ביצים אצל ר., רק שלו הפרטיות אבל עם אלה אין לי בדיוק מה לעשות ואפילו לא משיכה J...

הספקתי לחלק את שמונה הביצים שהיו לי בדיוק אבל בדיוק למה שהצטרכתי לבישול.

המטבח נקי ואני בקדחת, מה הלאה... מה להספיק עוד?

הפוסטים בראש שלי נכתבים, עוד אחד ועוד אחד, קצרצרים שכאלו... כל היום אני חיה את הפוסטים ונמלטת מלהרגיש את מה שאני באמת מרגישה.

ככה זה, בשל זה הקדחת... לא להרגיש אז לעשות. סבתא שלי קוראת לזה "שטרודלים".

היא הייתה מכינה שטרודל אמיתי רק כשהייתה כה טרודה וכואבת שהייתה חייבת להתעסק עם משהו אחר...

אחר כך ר. הגיע הנה עם הטנדר והביא את הביצים, מחר אני אוכל לאפות שטרודל !!!

בצהרים בעודי כותבת קצת בפוסטים, נדמה לי שבבלוג של אמזונה, יורש העצר הגיע בהצעה (לא) מפתה שנלך לטיול בשמש למושב השכן לפעולה שיש לו.. כך שאלווה אותו מרחק של 4 ק"מ ואשוב לי לבדי היות ואני אוהבת לצעוד.

לא עזרו ניסיונות ההתחמקות והוא ביקש כל כך יפה שהלכנו.  בדרך הצלחתי למצוא מפלט והלכנו עד למרכז לחכות להסעה... פעולה לא הייתה, חזרנו הביתה צוחקים ומשתוללים מעט בדרך.  עוד רגע גנוב בקדחת של יום.  מרוב השתוללות הוא התנגש עם הברך נטולת הריפוד שלו בשרירי התאומים שלי.  כאבי תופת.  נכנסתי למיטה לשלוש שעות וישנתי....... נפלא, אמנם התעוררתי בבהלה באמצע כי חשבתי שכבר שש וחצי אבל לא, וללא היסוס חזרתי לנוח.

ארוחת ערב אצל אחותי בנשמה, הדודה "המלאך" שעוד רבות יסופר עליה בבלוגי זה, לקחתי את יורש העצר למרות שזו לא השבת שלי אתו (מתסכל לבקש רשות ללכת עם הילד שלי).

חזרנו הביתה, אצל אימא עם קפה ו"משחק מכור", תכנית משוגעת ומקסימה, צחוק אמיתי ומזכך.

בבית אני נסגרת לי בחדרי הקט עם גיחות לסייע ליורש העצר בדבר זה או אחר. את CSI אימא כבר תקליט לי, השבוע אני נטולת טיוי בליל שישי.

בסה"כ?  יום שישי רגיל,

נחמד אפילו?...