הכל או לא כלום

מדהים איך הבלוגים האחרים, שלהן, עוסקים בנושאים שאני לא תמיד מוצאת להם את היכולת, הזמן, הפתרון או העוז להביט בהם בעיניים.

ודרך הבלוגים אני בכל זאת....

ואיך? 

איך היום למשל עלו בדיוק שני הנושאים הכואבים שלי היום בבלוג שלה?

ואיך אתמול היא (אחרת) קלעה בול למשפטי המפתח שנשאתי בלבי זמן כה רב עד שנפרדתי מהם ביאוש, והנה היא מחזירה לי אותם?

ואיך העצוב שלה (היא אחרת שלישית ולגמרי) מהעבר של לפני חודש בערך, ובזמן רשת זה הרי המון, הופך להיות העצוב שלי ממש מהיום.

ואיך אני חיה עכשיו את ההיסטוריה שלה... מעט שונה אולם אותו הדבר בדיוק....

והתגובות שלי, ברוב המקומות ביומיים האחרונים, היו אישיות וחושפניות,  אפשר לכתוב כמה עשרות פוסטים מהתגובות בלבד ושם אני כנראה מרגישה פחות חשופה ומרשה לעצמי יותר.

וגיליתי שיש כמה רובדים לישרא, אני בעליון עדיין (כמעט לגמרי).

ובחיים?

ביטול פגישה או בעצם המרתה לסעודה נעימה היות ואני ממש ממש משופעת בשפעת.

(לא שמישה בעליל)

ניסיון שלי להוציא החוצה קצת רגש, שנתקל בסרקזם הנובע מתסכול ושהביא לניסיון להסיר מחסום אחד והבנה שלי שצץ לו עוד מחסום במקומו.

בית שכמעט עלה באש (לפח נזרקו כמה מגבות מטבח שרופות לחלוטין) וברז שהתפוצץ לי בידיים והכל השפריץ מסביב.

אבל בסופו של דבר?  - המון נחת מ"יום הורים" ותשבחות על יכולות ההתמודדות והאומץ של יורש העצר, השיפור המדהים שלו בניהול הכעס והתסכולים ובכלל בהכל - התבגר אמרו לי (לללאאאא הוא יורש העצר הקטן שלי) , היכולת שלו למרות הכל לחייך כל בוקר מחדש, הכתב המדהים שלו (הילד לא כתב עד כיתה ג' כמעט בכלל), כן יש שגיאות כתיב אבל כרגע לא להגזים בעבודה על זה, הציונים הטובים שלו בכל התחומים למרות אי הכנת שיעורי בית באופן סדיר, אולם בעיקר החיבוק האמיתי שנתנה לו המורה, דבריה על כמה שלמדה ממנו כי הוא נפש מיוחדת שיודעת להעניק ולהיות ויודעת עוד המון....

ונמר, אחרי סעודה על חוף הים באיטלקית המדהימה פרנצ'סקה, שלמרות המחסומים או יותר נכון הפערים בצרכים ובגישה ומן הסתם במבנה החיים, והקושי האופרטיבי, התקשר גם רק סתם לשלוח נשיקה ומייד סגר בדרכו לעוד פגישה.

רק שאשכנע את עצמי שזה מספיק והכל נפלא, כי זה הרי המון :-))))))))))))))))))))

אמרתי לו, אני רואה את חצי כוס התסכול יחד עם החצי המלא, איני מתפצלת בינהן...

רואה הכל ומנסה להתחמם למגע כרית מחבקת, לוגמת מכוסות עם ציורי חתולים שקנה לי, משעינה ידיים על פד ג'ל למקלדת ולעכבר שקנה לשורשי כף היד שלי וכן הלאה.... זורמת עם היום כשהוא פה אתי בכל מני דברים קטנים שהולכים אתי ביומיום....

את יורש העצר השכבתי לישון מחייך כשבחיוך שלו מהולים גאווה על ההצלחה שלו עם מבוכה והסמקה מרוב מחמאות.

רגע ניצחון אמיתי!

לילה טוב לכם :-).