הכל או לא כלום

בימים האחרונים הדברים מתרחשים להם והחיים זורמים באופן מפתיע "אף על פי כן" ואני מנותקת.  זה מה שקורה לי כשאני שוחה נגד הזרם כל הזמן. שוחה מול התנגדות וחיה את הבלוג.  אפילו כתבתי איזה שיר עלוב על שחיה נגד הזרם ולא פרסמתי.  באמת עלוב.  מלא רחמים עצמיים וחסר כל כשרון. לא כל מצבור של מילים בשורות קטנות ובקצב או ללא שום מקצב פנימי ראויים להיקרא שיר. פעם קראתי לשירים כאלו שראיתי במקומות אחרים "שירים כשעשיתי פיפי" על ההיא שלא יכולה לחיות ללא ההוא, על הרגש שאחז בה למגע ידו וכל מני כאלו... הלוואי ויכולתי לחייך בסלחנות לאלו שעטופים ב"אושר" הזה.  האמת שאם הייתי מאמינה להם הייתי יכולה ומפרגנת, רק שידעתי נכון יותר ולא האמנתי ולכן לא מפרגנת לחוסר הכשרון העלוב ההוא.

מה פירוש חיה את הבלוג?  בעבר חייתי את המיילים, לא הצלחתי להתחבר אז הייתי מנסחת בראשי  מיילים לאהובי ודרך זה מעבדת את תחושותיי ומחשבותיי לדברים.  האיום כה גדול, הניתוק מייצר תחושה נוראית של אי קיום אז התחברתי בדרך שיכולתי וידעתי.  היום המיילים לא שם.  כן יש טלפונים נכון. לא אוותר על הטלפונים הללו, היום נראה אחרת לגמרי אתם ויש המון חיבוקים וחיוכים וגם תמיכה ופתרון בעיות אמיתי בטלפונים האלו. בטלפון יש דברים שלא עולים.  לפעמים הם עולים, החששות והנושאים הכבדים הרגשיים  ואז שיחה ממתינה חשובה של העבודה מנתקת אותם, או האישה שהתקשרה וחייבים לענות לה או פשוט כי נגמרה הדרך. אז אחרי הרבה ניתוקים כאלו יש דברים שלא עולים.  המייל כבר לא אופציה כמו שהיה בתחילת הדרך, מחוסר זמן ומחשש לחשיפה שתזיק אז יש לי את הבלוג שלי ואתכם, ומזלי שכך J.

יהיו עוד פוסטים הערב,

רק רוצה לאחל לכולכם שבוע טוב

מוצלח ומספק

גשם למי שאוהב ושמש חורפית מחממת למי שסובל את הגשם (מנסה לשמור על האיזון)

בריאות לכל החולים

ואהבה

ומקום לדבר עליה.