הכל או לא כלום

התעוררתי הבוקר מחלום מטורף.  מה שהכי מטורף בחלום הזה היה התחושה המציאותית שלו והמציאותיות של החלום עצמו.

לא סיפרתי לכם אף פעם , אם זכרוני אינו מטעני, אולם כמעט יוספה אנוכי...  חולמת חלומות מתמידה שכמותי, כבר הייתי זוכה בטיסה לתאילנד אם זה היה אל – על (בטח בימינו יש המון מקום בטיסות הללו...).

מערכה ראשונה:

בחלומי הייתי נשואה טרייה (לא צעירה, ממש כמו היום גרושה ובת 37, שמנה ועם אותם פנים גוף תלתלים וכו) לאדם דתי, חרדי שכזה, אולי חבדניק אפילו.  זוכרת את היד שלי אחוזה נעטפת בין שתי ידיו והמגע הפשוט הזה מרגש אותי ומחמם את לבי כל כך.  מלאה חששות, לא יודעת כיצד יהיו החיים שלי מעכשיו.  זה היה כמו משחק, כאילו הייתי צריכה להתחבא מחיי הקודמים, כמו אלו שמאבדים את זהותם בעקבות היותם עד מדינה?....  והוא בעלי החדש, כהה, זקן גזור אולם ארוך, מגבעת שחורה וחליפה עם חולצה לבנה.  ערב שישי והוא מביט בי ומחייך ומשלח אותי את עבר הנשים כאומר , לכי והוכיחי עצמך ויהיה בסדר.  אני נפרדת ממנו ופונה אל עבר עזרת הנשים.  זוהי חצר הרב, המוני אנשים באים לסעוד את ליל שישי.  המונים, מאות.  אני זוכרת את עצמי בשמלה בהירה ופרחים קטנים מודפסים עליה, כזו של לפני עשרים שנה מינימום, מצליחה להסתיר את כל היתרונות שאולי יש בגופי, ועובדת ומגישה צלחות לאנשים.  ביצה קשה, בורקס, עוף ותפוחי אדמה עם סלט.  מגישה עוד ועוד וכל הזמן רק רוצה להגיש לו, לבעלי החדש, את סעודת ליל השישי ולרצות אותו ולקבל עוד חיוך מעודד שכזה.  עדת הנשים עוקבת אחרי כל נשימה שלי והן מחייכות, מחזקות אותי להצטרפותי לקהילה. אני מנסה להתנחם בכך שבשבוע הבא נשב הוא ואני ואגיש לו סעודה אינטימית שאני אבשל לו והוא יתרווח לו בערב נעים.

מערכה שניה:

שכונת יוקרה. בית פרטי גדול ובריכה, אני מוצאת עצמי שוחה בה, עם בעלי החדש ושלושה ילדים בגילאי 5-8 בערך.  אני מביטה בעצמי ומוצאת שאני עם בגד ים רגיל, ההוא הכחול שלי.  בעלי שוחה ויוצא מהבריכה והילדים מתחילים לצאת אחריו ממושמעים ללא אומר.  "רגע חכו" אני קוראת להם ומבקשת ממנו את הרשות להשגיח על הילדים עוד קצת במים. הוא מהנהן בחיוך והם חוזרים בשמחה למים ואני שוחה סביבם כתרנגולת שומרת נהנית מעוד קצת מגע של המים המלטפים את גופי.

יוצאים מהמים ונכנסים הביתה, אני עטופה בחלוק עבה ומהוגן שלא ייראה כלום.

מערכה שלישית:

חדר צבוע בצהוב, חלון עם וילון אטום בז', מיטה רחבה עם כיסוי מיטה "קווילט" של פעם.  אני יושבת ליד שידת האיפור ולצדי  יושבת על המיטה שלי מישהי שאני פשוט יודעת שהיא אם הבית של הבית הגדול והעשיר הזה. היא מדברת אתי על ענייני הבית ואני עם החלוק  מביטה בה, בעצמי במראה ובחדר הזה שהוא חדש לי כמו כל החיים החדשים שלי.  משהו בשיחה שלנו גרם לי להבין שהיא יודעת שהכל משחק, ולא באמת, ועלי להצליח להסוות את מי שאני באמת.

לפתע נקישות בדלת, נכנסת לה אישה לחדרי.  אשתו.  היא לבושה בחליפה חגיגית, מטופחת ועטויה תכשיטים יקרים.  מבוגרת ממני כשחיוך מאוד פוליטי מרוח על פניה.  בידיה היא אוחזת זר פרחים מדהים, מלא נוריות וכלניות כמו הביאה את האביב עצמו לחדרי.  על רקע הקירות הצהובים נראה כי אור מילא את חדרי.  היא מגישה לי אותו ומאחלת לי בהצלחה וברוכה הבאה.

ההכרה ניחתת עלי כי היא אשתו, וגם אני, ואני גם המטפלת של הילדים. ולמרות הכל כל מה שמייחלת לו הוא מבטו המקבל והמאשר שלו.

זהו.

אני עדיין בשוק מהחלום הזה.  אין בו חייזרים, אין בו בריחות ממכונות רצח או אנשים מאיימים, אין בו סקס, אין בו את הבתים שהיו לי או אלו שרציתי, אין פגישות עבודה עם נאומי מחץ/כשלון שלי, אין בו ולו אף דמות מאלו שאני רואה בחלומותיי. 

לפתע פלש לי חלום שהוא לא שלי.  לא שלי?  לא יודעת.....

אני עדיין בשוק.

כפיצוי חלמתי בצהרים חלום אחר, הרבה יותר שלי , הרבה יותר מיני, הרבה יותר אני.  לשמחתי.