סיפור חיי-סיפור בהמשכים

פרק-7

סליחה שלא כתבתי,..היתי עסוקה בלבכות, לא יכלתי ליכתוב..

עדיף שאני אתחיל מההתחלה,

-

אתה כבר לא מי שחשבתי שאתה,אתה שברת את הלב שלי,והרסת אותו לגמריי,(ירדן מי שהיתי מאוהבת בו לא יודעים מי זה קראו את הפרק הקודם,)

חשבתי שתמיד תיהיה שם בישבילי,אם לא אמרתי בפרק הקודם, נתת לי את מיספר הטלפון שלך, סופסוף היה לי אומץ להיתקשר,ככה זה היה

אני,:"שלום,אפשר את ירדן?"

מישהו, לא יודעת מי זה היה ,:"כן רק שנייה.."

ירדן,:"הלו"

אני,:"היי ירדן! זאת שחר"

ירדן,:"איזו שחר?"

אני,:"שחר מהמחנה שלנו!אתה לא זוכר?"

ירדן,:"אה..נכון"

ירדן,:"כן כן בטח שמואל אני יודע שזה אתה! נ.ב. תודה על החברה החדשה ששדכת לי,!היא שווה טוב,אני חייב ללכת ,ביי,!"

הוא ניתק,...באותו רגע נישבתי שאני לא אתאהב בבן יותר, לפחות עד שאני יכיר אותו ממש טוב,

התחלתי ליבכות..

כבר יומיים שאני במיטה בוכה,היום החלתתי להפסיק ליבכות,היתקשרתי לשירה ואמרתי לה שאנחנו ניפגשות וניתקתי לה,טוב טוב אני יודעת,זה היה דיי מגעיל, אבל זה לא הוגן היא עושה לי את זה כל הזמן,למזלה היא לא היתלוננה!,ניפגשנו במרכז,ראינו את עמית,(קיראו את הפרקים הרישונים), שיחקנו שם דיברנו וכולי..,דיי נהנתי אבל שוב חשבתי עלייך, נוו אין מה לעשות,חזרתי במונית הביתה,אבל הקול של הנהג היה לי כל כך מוכר, היתיי בטוחה שאני מכירה את הקול הזה, חזרתי הביתה,אבא שלי היה בבית,ואז נזכרתי של מי הקול הזה,

אני,:"למה לא סיפרת לי,למה לא סיפרת לי מי אתה באמת?"

...,:"לא יכלתי אם היתי יודעת מה היתי עושה?"

אני ,:"לא היתי כועסת עלייך"

אני,:" למה חייבים ליחיות בשקר

היתה דממה..

למה חייבים ליחיות השקר למה? למה אני לא ילדה רגילה?למה אני לא יכולה ליחיות כמו כולם ? ליהיות רגילה? רק את זה תמיד רציתי ליהיות

לבד

ככה אני תמיד אהיה לא משנה מה יעשה אני תמיד לבד