רק להבהיר דבר אחד, אף פעם לא גימגמתי! ז"א..עד שהכרתי אותו...
ולא, זה לא מעיד על זה שאני מעוניינת בבחור הזה! ז"א.. כן, אם לא הייה לי חבר כבר שנה וחצי.
אבל כל פעם שאני רואה אותו ואנחנו מדברים קשה לי למצוא את המילים, אני מנסה להיראות חכמה,צינית,מוכשרת..
למה אני עושה את זה - אלוהים יודעת.
הוא גם הראה סימנים של התעניינות בי; ז"א...אם לא הייה לי חבר כבר שנה וחצי.
לאחרונה הוא התחיל לדבר עם מישהי, אולי כי הוא הבין שאין לו הרבה סיכוי איתי, כי...יש לי חבר כבר שנה וחצי.
אתן מכירות את זה שלא משנה כמה חברות חדשות יהיו לאקס-שלא-כלכך-אהבתן-שלכן, אתן עדיין תדרשו להיות הכי מוצלחות,הכי יפות,הכי חכמות, הכי כייפיות.. בקיצור, הכי? זה בידיוק מה שאני מרגישה, שלא משנה כמה חברות יהיו לבחור הזה, אני זו שצריכה להיות ה-הכי.
הוא צריך לזכור אותי כבחורה שהוא פלירטט איתה, למרות שהוא יודע על המצב שלי. הוא צריך לזכור אותי כבחורה שיש לה כלכך הרבה דברים במשותף איתו..כבחורה הכי..הכי, דמאט!
אבל הרי הוא בכלל לא הבחור שלי, לא הייה ולא יהייה.. ז"א,כי יש לי חבר כבר שנה וחצי.
שום דבר לא יקרה בינינו, והאמת שאני לא יודעת אם אני בכלל רוצה שיקרה (כבר הזכרתי שיש לי חבר שנה וחצי?).
למרות שאני מודעת לכל העובדות האלה, אני רוצה לדבר איתו, אני רוצה להיות לידו,אני רוצה להתקרב..
אולי לפעמים אני שוכחת שיש לי חבר כבר...מממ..הא כן, שנה וחצי.
Help.