I'm Not Stupid

אז הגיע סוף החופש. בערך. כמעט. נותרו יומיים. יומיים לבלות, ללמוד, לצאת, להשלים פערים עד שני.

אני למען האמת, לא יודעת בידיוק איך לאכול את זה. אם לשמוח, כי לימודים ודי ללבד המעיק, או אם להיות ממש עצובה כי סוף סוף נוח לי ולא בוער לי כלום.

אני חושבת שאהיה עצובה :). סתם. נחייך. אבל זוהי בהחלט חתיכת באסה.

מחר קניות. יאי. שעון דיזל - אני מקווה.

הקטע החזק יותר, דיברתי עם מישהי בנוגע לדברים שאני מרגישה. ממש פתחתי מולה הכל. היא כמו השרינק שלי. היא באמת מקשיבה. איזה קטע שיש אנשים כאלו, והם לא מכירים אותך אפילו?

ובכלל,

אין לי פה אנשים מגניבים. איך אין פה?

מי מגניב שיגיד אני

יום נפלא,

איגואנה

אה, וחזרתי לקרוא מלא ספרים שקראתי מזמן מזמן. איזו נוסטלגיה :)