My Crazy Life

פתאום...

בפנים קר כאילו רוח חזקה נושפת בתוך כאילו אני בחוף הים בשיא יום חורפי.

ריק ,מבולגן ובודד..

פתאום...

ניהיה כואב...כל כך כואב ועצוב...

ובאלי ליצעוק.. ליצעוק חזק...

באלי לבכות.. לבכות חזק...

לתפס על קירות... להישתגע...

העיקר שזה יעבור... העיקר שזה ירפא... העיקר שיעזוב...

זה קרה פתאום... אין הסבר או סיבה...

ולא היתי מוכנה...

ונישאר לי רק לקוות... לקוות שזה יעבור... לקוות שזה סתם רגע קצר.. לקוות שזה לא חוזר שוב...

פתאום...

אני לא יכולה לעמוד בזה...

פתאום...

זה מציק... אולי לפני זה היתי רגילה לזה... וכבר שכחתי איך זה?

מה? זה ירדוף אותי עד הסוף?! זה לא ירפא ממני...

אני לא יכולה להבין דבר אחד... למה אני?!

אני מבקשת מזה לעזוב אותי... אני לא רוצה יותר לשחק איתך...

כן..זהו רגע של פריקה... אני ילך לישון ומחר זה יעבור לי... מקווה..שוב...כרגיל...

לילה טוב...