לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


עלים נושרים שבים לשורשים.

כינוי:  \/\/

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2011

שפיכה


טוב, אז אני לא כ"כ טובה בזה, אבל מתחשק לי לכתוב מהלב.

בלי לצנזר, אז הנה מה שעבר לי בראש לאחרונה.

אני שונאת כשמישהו מוצא חן בעיניי (לא בהכרח כאובייקט... say, מיני) ונמצא אצלי בראש העדיפויות אבל אני לא נמצאת אפילו ברדאר שלו. אני שונאת כשאני מחבבת אדם ולא יודעת איך להראות את זה, כי אני לא הכי מכירה אותו ולא מרגישה חופשייה לדבר לידו, וליד אנשים בכללי. אני שונאת שבתוך ראשי כבר ניהלתי את השיחה הבאה איתו, אבל היא לא באמת יוצאת מפי ומתפתחת למשהו אמיתי וקיים.

אני שונאת כשאני מחבבת מישהו אבל שמה לב שהוא קר אליי. כשאני אומרת לכולם," לא, הוא אחלה של בנאדם, ממש חמוד. אחלה של אופי", אבל עדיין נמצאת במרחק שנות אור מלהתקרב לבנאדם. אני שונאת לשנוא כ"כ הרבה דברים בחיים שלי, אבל יש רגעים שכל הדברים האלו גורמים לי לדכאון מוזר כזה, שאני רק רוצה ללכת למקום רחוק ומבודד, לפרוס כנפיים וליפול... אבל אני לא בכיתה א' וזה לא לעניין לחשוב שמישהו צריף לבוא ולהציל אותי, ואז נחיה באושר ועושר עד עצם היום ההוא. זה לא לעניין כשאני לא מצליחה להוציא מילה מפי למרות שבראשי רצות 20 אלף מילים להגיד. זה לא לעניין שהמחשבות שלי מדכאות אותי ושאני לא חזקה מספיק כדי להגיד לעצמי די - זה ממש ממש לא לעניין שאני לא עוצרת לנשום נשימה עמוקה והלגיד לעצמי שוואלה, חאלס, דיי! כמה אפשר ליפול לחור הזה, צריך פשוט להיות בנאדם פתוח, פחות ביישן], פחות זזזזזזזזזזין.

נמאס לי מעצמי כ"כ. די. מספיק. מתי כבר אשתנה מהחרא הזה שאני לבנאדם שעמוק בפנים אני יודעת שאני??

די, זה רק אני שמחליטה מה להיות.

הרי רק אנמי מחליטה מה להיות. רק אני יכולה לשנות מי ומה שאני.

רק אני אחראית על חיי ועל התגובות של אנשים כלפיי ואליי.

 

רק אני.

 

נכתב על ידי \/\/ , 23/12/2011 19:10   בקטגוריות שחרור קיטור  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Lost Hope


It felt good to be held, to be loved. At times I even thought I'd be saved from that hollow place in me, that place that kept me down in a pit and hurt all along. But can I really escape from something that is inside me? Something that is an unhealthy part of me?
I know, I know - I need to take the bad things in my life and make the best of them, or make them go away, but what if I can't get rid of the bad? What if it's inside me, part of who I am?
Guess I'm screwed then.. Shit.

But it did feel good. To be held. One last time, perhaps?





This is a first of so many.
It's not the first time I've been hurt over something so littlle. It's not going to be the last time, but I still haven't learn to deal with the pain, thosh feeling tracing inside my reckless brain.
...
I don't think asking not to feel alone anymore is much to ask. I hope my future'll compensate for it, but I really doubt it.



נכתב על ידי \/\/ , 2/12/2011 00:32   בקטגוריות פצצת רגשות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , מדע בדיוני ופנטזיה , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל\/\/ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על \/\/ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)