מדפדף באלבום הזיכרונות... מגלה שבטיול ההוא עברת גם מסע במחוזות אחרים, בתוך הנפש פנימה.
אחד שמנסה למצוא את עצמו; אפשר להגיד כמו כולם. ופתאום השאלות שלך, החיפוש, מצטיירים באופן כל כך ברור דרך כמה תמונות מפעם, לפני הרבה זמן...
המחשבות לא הפסיקו לרגע, המודעות, הבקורתיות; זרם התודעה שוצף קוצף, ואתה שם, מנסה להיאחז בענף בצד הנהר, רק בשביל רגע של שקט – הפסקה... מנסה להימלט מהפחד הזה, ששולט ומניע, אפילו לא יודע ממה אתה מפחד.
אז ניסית חומרים חיצוניים, ובתוך הסמים פתאום האמת התחוורה – כל אלו מסביבך, שתמיד נראים כל כך בטוחים, שמחים, מבינים ויודעים, בעצם הם בדיוק כמוך; מחפשים, מפחדים, אבודים ביומיום הזה, בחיים האלו, בעולם הזה...
המנגינה הנושנה שבה ומתנגנת, מילים שכבר נאמרו, תחושות שהורגשו, התנסויות שכבר חוו אותן, שאלות שכבר נשאלו; אמנם הם נכתבים עתה על לוח לבך בפעם הראשונה, כמו היית הראשון בעולם שניסה למצוא את הדרך שלו.
ומצד שני, לרגעים אינך מרגיש כה ייחודי; לעיתים אינך מרגיש האדם הראשון שחווה משהו. לפעמים אתה מצוא את עצמך נטמע בהמון האנשים, מרגיש חלק קטן, קטנטן, ממשהו גדול – עצום.
ולסיום אתה מביט שוב לאחור, נזכר, עובר בראשך על כל הפרטים הקטנים, האהבות, הנשיקות, הכאבי-לב, שהפכו אותך למי שאתה... לפעמים כעסת על מי שאתה, ולפעמים כעסת על העולם, העולם שלפעמים נוהג באי הגינות, ואת מי אפשר להאשים?
אתה מביט בטיול ההוא, בפלרמו, כשהיית צעיר, כשהיית ממש באמצע תהליך, מלא השראה, באמצע תנופה
מביט בטיול ושוקע במחשבות על העבר, על הדרך ועל הווה. מנתח, מסתבך, מתעייף.
נכון, עכשיו הכל נדמה כה מבולבל ומוזר, המון שאלות שכמו קוטעות זו את זו, נדחפות, מתהפכות.
אבל אין דבר שקצת שינה טובה לא יכולה לפתור. ותאמין או לא, בבוקר, אחרי שתישן, הכל ייראה יותר פשוט וטוב.
כאן ניתן להאזין לשיר-
http://www.ivrilider.com/index.aspx
(מוזיקה/זה לא אותו דבר/פלרמו)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
