וואוו וואו ווואא מה קרה בחמישה חודשים האלה...
אני לא חושבת שאני יכולה בכמה מילים כמה דברים עברו עליי בתקופה הזאת בין העדכון האחרון לעכשיו...
סיום לימודים
נשף
איה נאפה
כנרת
ובראש ובראשונה החוויה הכי רעה והכי טובה גם יחד- הגיוס.
אני עד עכשיו לא קולטת שאני חיילת... כבר שלושה וחצי חודשים.. חיילת עם מדים וכל השטויות האלה... חיילת שקמה כל בוקר בחמש בבוקר הולכת לישון בעשר בלילה נמצאת בבית רק בשישי שבת וגם זה לא תמיד, חיילת בקורס מ"כים.
קורס מ"כים-קו"מ כ"ה-פלוגת דולומיט-מחלקה1 תדהר-כיתה 2 .
לא קולטת ולא נראה לי שאף אחד קולט ממש כמה עבר עליי... כמה רע היה לי כמה צחוקים היו לי כמה אנשים טובים כמה בכי כמה הכל מהכל באמת... הכל מהכל!
אתמול באתי הבייתה ישירות לבית ספר... לתיאטרון... לחדר ולמסדרון שהיו כמו בית בשבילי מין מקום מפלט מכל החיים האלו במשך שלוש שנים, נכנסתי לשם עם מדים והכל הרגשתי כלכך שייכת כלכך במקום הטבעי שלי... אבל מצד שני כלכך אחרת כלכך שונה כולם היו כלכך שונים ראיתי דברים הכי קטנים שם שנראו לי הכי מוזרים... בקיצור מסגרת שונה - מוזר ...
מוזר לי להיות בבית עם החברים מהבית... אין עליהם שלא יבינו לא נכון הם הכי מדהימים והחברים הכי טובים שבן אדם יכול לבקש... אבל יש איזו אי נוחות מסויימת... והחברות מהצבא אותו דבר הכי מדהימות בעולם אבל שאני בבית יש אי נוחות מסויימת גם איתן... לא יודעת.. אולי זה אצל כולם ככה...
טוב חדל חפירות...
ענבר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
