לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

"החיים בפנימייה"



כינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


7/2009

פרק שני


 



היי כולם .

לפני שאני מתחילה לכתוב את הפרק השני, רציתי לומר לכם תודה ענקית

על התגובות שכתבתם לי על הפרק הראשון ^

אולי זה קצת תגובות ממה שציפיתי אבל זה עדיין מחמם את הלב (:

אז תודה לכם 3>

 

_ _ _ _ _

 

פרק שני - חיים בפנימייה? לא כזה נורא .

 

אני חשבתי שלגור בפנימייה זה שיא הרוע והאכזריות. כנראה שטעיתי. החדר שבו אני מתגוררת

בפנימייה פשוט מושלם . לא חשבתי שפנימייה יכולה להיות כזאת כייפית .

"אז בא לך ללכת לאכול ? יש מסעדה חדשה בפנימייה. היא נפתחה לשנת הלימודים החדשה שתתחיל מחר"
אמרה אלכס, חברתי לחדר.

"בטח, אני אשמח. אני גם ממש רעבה, באת לי בזמן" אמרתי וחייכתי .

אלכס נעלה נעליים ויצאנו מהחדר. הלכנו לכיוון המסעדה החדשה.

"אוי, שיט, אין לי כסף..אבא שלי שולח לי כסף רק בסופי שבוע" אמרתי לאלכס.

"זה בסדר, אני ישלם" אמרה אלכס . הגענו למסעדה. היא נראתה כל כך יפה ומפוארת.

"הנה , הגענו. " אמרה אלכס ופתחה את דלת המסעדה.

"אנג'לינה. שם נחמד למסעדה " אמרתי לעצמי.

אני ואלכס התיישבנו באחד מהשולחנות עד שהגיעה אלינו מלצרית נחמדה.

"שלום, ברוכים הבאים לאנג'לינה, אני ביילי אפשר לעזור לכן?" אמרה המלצרית בקול ילדותי.

"אממ אני ייקח המבורגר צ'יפס וסלט. " אמרה אלכס.

"פעמיים" אמרתי למלצרית .

"וואי, נחמד כאן." אמרתי לאלכס. "תודה שאת משלמת עליי, אני יחזיר לך"

"אין בעד מה " אמרה אלכס וחייכה. האוכל הגיע. זללתי כמו מטורפת.

לא אכלתי מאז ארוחת הבוקר. שמתי לב שאלכס מסתכלת עליי. "אני מצטערת.." אמרתי בביישנות.

"פשוט אני קצת רעבה.."

"שמתי לב. חחח זה בסדר, את נראית בחורה לעניין" אמרה אלכס בחיוך וחזרה אל ההמבורגר שלה .

התחיל להחשיך. השעה הייתה 17:05. אני ואלכס יצאנו מ'אנג'לינה' וחזרנו לחדר שלנו .

"כדאי שנתחיל לארגן את התיק למחר. את יודעת, מחר מתחילים ללמוד" אמרה אלכס.

"כן, לצערי.." מלמלתי לעצמי. אני ואלכס התחלנו לסדר את התיקים החדשים שלנו.

לאחר מכן ראינו סרט בדי.וי.די כדי להעביר את הזמן עד לשעת השינה. הסרט נגמר ובחוץ היה כבר חושך מוחלט.

"יאללה, נזוז לישון?" אמרה אלכס. "לכי את, אני צריכה לשלוח אימייל לאבא שלי" אמרתי והלכתי לקחת את הלפטופ שלי מהשידה.

פתחתי את האימייל והתחלתי להקליד לאבא שלי על כמה שהפנימייה נהדרת ושהכרתי חברה חדשה ועל כמה שנחמד פה.

שלחתי את האימייל לאבא, והצטרפתי אל אלכס לשינה עמוקה .

 

***

פקחתי את עיניי. כבר היה בוקר. הסתכלתי בשעון. 7:15 . עוד שעה ורבע מתחילים ללמוד .

הערתי את אלכס ושתינו קמנו לצחצח שיניים ולשתוף פנים. התחלנו להתארגן לבית הספר.

לבשתי גופייה לבנה ומעל עליונית קצרה אפורה, לבשתי מהר את הסקיני השחור ונעלתי את כפכפי האצבע האהובות עליי.

אלכס יצאה מהמקלחת. נדהמתי למראה יופיה המדהים, ולבגדיה המהממים שלבשה.

"וואו, השקעת ! " אמרה לי אלכס. "אני השקעתי? תסתכלי על עצמך! את מהממת!" אמרתי בתדהמה.

"חחח וואלה? תודה " אמרה אלכס בחיוך. פיזרתי את שערי החום-שטני ושמתי סרט לבן על השיער.

התאפרתי קלות והייתי מוכנה. כנראה שגם אלכס.

"תלמידים ותלמידות יקרים, הלימודים יתחילו בעוד 15 דקות " נשמע קול מהרמקול של הפנימייה .

"יש עוד רבע שעה. את באה?" אמרתי לאלכס. "חח אני כבר בחוץ" צחקה אלכס ויצאה מהחדר.

"אנחנו באותה הכיתה נכון?" שאלתי. "כן. שתינו י'2 . " אמרה אלכס. חיפשנו את הכיתה שלנו.

"או, הנה זה! בואי" אמרה אלכס ומשכה אותי . נכנסנו לכיתה. ראינו ילדים יושבים ומדברים ביניהם. הצלצול עוד לא נשמע.

"את רואה? הקדמנו! יש עוד 5 דקות צלצול ואת פחדת לאחר...." אמרה אלכס.

הצלצול נשמע. כולנו התיישבנו בשולחנות. אלכס לידי .

"תלמידים, ברוכים הבאים ליומכם הראשון בכיתה י' " אמרה המחנכת שלנו, גב' מק'דייויד.

היא המשיכה לדבר ולדבר ולדבר...היה כל כך משעמם לא הי טעם להקשיב לה בכלל .

פתאום קלטתי שאיזה נער מוזר מסתכל עליי. נער יפה, אבל מוזר.

הוא הוציא דף ממחברתו , כתב שם משהו, וזרק אליי. פתחתי את המכתב מתחת לשולחן וקראתי .

"את חדשה פה, נכון? אולי כדאי שאני יראה לך את האזור...פגשי אותי בהפסקה ליד הסיפרייה"

הסתכלתי על הילד המוזר, שחייך אליי , וחייכתי .

 



ממ זהו הסוף של הפרק השני. מצטערת שייצא קצר ^

מקווה שתגיבו יותר מהפרק הקודם, השקעתי (:

 



נכתב על ידי , 6/7/2009 15:12  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק ראשון


 

פרק ראשון - ללמוד שהחיים מסובכים .

 

הנה הגיע היום הזה. היום המגעיל שידעתי שהוא יגיע רק בשבוע שעבר. היום הנורא שאני לא מייחלת

לאף אחד שבעולם, אפילו לא לאנשים שאני שונאת. אולי בעיניכם יש דברים יותר נוראיים מזה, אבל אין דבר

נורא יותר מלעבור לגור בפנימייה . זו הרגשה מגעילה , הרגשה שלא רוצים אתכם, או שלא יכולים לטפל בכם,

כאילו אתם הורסים את החיים של ההורים שלכם, או שההורים הורסים את שלכם .

הבוקר התחיל כרגיל. קמתי מהמיטה הרכה והנעימה שלי, שידעתי שאני לא ישוב לישון בה בזמן הקרוב.

הלכתי לחדר האמבטיה . צחצחתי שיניים ושטפתי פנים, וירדתי לסלון בפיג'מה. כך נגמר החופש הגדול שלי .

"בוקר טוב, מתוקה " אמר לי אבא מהספה, בעודו לועס את הצנים הקלוי שלו ולוגם מהקפה שלו .

"בשבילך אולי הוא טוב, בשבילי לא כל כך..." אמרתי בעצב. הלכתי למטבח להכין לי שוקו

וטוסט כמו בכל בוקר. "או מתוקה, אל תתחילי עם זה שוב, בבקשה..." אמר אבא.

"מה אתה רוצה? אני לא מתחילה עם שום דבר...." אמרתי. הרגשתי שאני מתחילה להתעצבן .

"מותק, את יודעת שאני עושה את זה רק כי .. כי אין לי מספיק כסף לטפל בשנינו.... את יודעת שגם אני עובר לדירה אחרת, עם שכר דירה יותר נמוך מפה..." אמר בעצב.

"כן אני יודעת....באיזה שעה אני הולכת לשם? מתי להתחיל לארוז?" שאלתי.

"את יכולה להתחיל לארוז עכשיו, ב-12 בצהריים אנחנו לא פה . " אמר אבא והמשיך ללעוס מהצנים שלו .

השעה הייתה 10 בבוקר. היו לי רק שעתיים לארוז ולהיפרד מהבית הזה. מהחברים נפרדתי בשבוע האחרון .

לאחר שסיימתי לשתות את השוקו ולכרסם את הטוסט שלי, עליתי לחדר שלי. פתחתי את המזוודה השחורה הענקית,

והתחלתי לדחוף בגדים לתוכה. חולצה ועוד חולצה, מכנס ועוד מכנס...לא באמת עיכלתי שאני עוברת לפנימייה, לחיים חדשים .

מלאתי 2 מזוודות גדולות, וירדתי איתן למטה. הייתי עוד בפיג'מה, והשעה הייתה אחת עשרה וחצי .

"את מוכנה, מותק?" שאל אבא. "המזוודות פה, אני הולכת להתלבש ואני באה..." אמרתי ועליתי לחדר שלי.

הסתכלתי על הבגדים שהשארתי מחוץ למזוודה. לקחתי אותם לחדר האמבטיה והתלבשתי שם.

גופייה לבנה עם הדפס מיקי מאוס, מכנסון אפור קצר וכפכפי האצבע השחורות שלי.

סידרתי את השיער לפזור, ושמתי סרט לבן. הייתי מוכנה.

"בואי זואי, כנסי לאוטו" אמר לי אבא . הוא העמיס את המזוודות במושב באחורי ואני התיישבתי לידו בקדמי .

כל הדרך הארוכה שתקנו. עד שהגענו לחור הזה , "פנימיית אבני השלום ",  שם מוזר לפנימייה.

"הגענו זואי. צאי החוצה, ואני יוריד לך את המזוודות." אמר אבא. עשיתי מה שהוא אמר לי לעשות.

"את רוצה שאני יבוא איתך למזכירות?" שאל אבא.

"לא, זה בסדר..אני יכולה לבד.." אמרתי לאבא. "נכון, נכון..." גמגם אבא בשקט .

"טוב אז...זהו זה " אמר אבא ובא לחבק אותי. הוא השאיר לי חתיכת נייר ביד.

"זו הכתובת של הבית החדש שאני עובר אליו. שמעתי פה בפנימייה שכל סוף שבוע הילדים באים לביקור אצל ההורים אז.. שם את תוכלי למצוא אותי" אמר אבא.

"טוב אבא, תודה " אמרתי . עמדתי שם את שאבא נסע ונופף לי לשלום .

אחרי שהוא נסע, גלגלתי את שתי המזוודות הגדולות והתקדמתי לעבר המזכירות .

למרבה הפלא, מצאתי את המזכירות דיי מהר. "שלום. " אמרתי.

"כן?" אמרה אישה מבוגרת עם קול צרוד, שישבה ליד השולחן שם. כנראה המזכירה.

"היי, אני זואי ריירה , אני נרשמתי כאן לשנה החדשה..." אמרתי.

"אה, כן ! חיכינו לך זואי...בואי שבי" אמרה המזכירה.

"טוב חמודה, דבר ראשון, אני גב' הולסוורת', המזכירה כאן, נעים להכיר" היא אמרה ולחצה את ידי .

"מספר החדר שלך הוא חדר 104, בקומה השלישית. חברתך לחדר היא אלכס ריס. אלכס הגיעה אתמול,

היא בוודאי עוד בחדר " אמרה המזכירה.

"הנה המפתח שלך לחדר. יש אחד לך ואחד לאלכס וזה מפתח יחיד אז לא לאבד " אמרה.

"אוקיי, תודה..." אמרתי וקמתי. סחבתי את המזוודות שלי לכיוון המעלית.

"קומה 3 " אמרתי לעצמי ולחצתי על המספר 3 .

הגעתי לקומה והתחלתי לחפש את החדר. 104 . הגעתי .

פתחתי לאט את הדלת ושם ראיתי את הילדה הזאת, אלכס כנראה .

"היי" אמרה אלכס. "היי" השבתי.

"אני זואי ריירה, השותפה החדשה שלך לחדר" אמרתי בנימוס.

"את בוודאי אלכס ריס, לא ?" שאלתי.

"כן...איך ידעת?" אמרה.

"המזכירה המוזרה כבר הציגה לי אותך..." אמרתי. "אה כן, גב' הולסוורת'. היא באמת מוזרה" אמרה אלכס.

נכנסתי וראית את החדר. הוא היה ענקי ממש. היו שם 2 מיטות גדולות , טלוויזיה ומיני מקרר. היו

שם גם שולחנות כתיבה וספות לישיבה...ממש כמו בית קטן.

"בואי, את מוזמנת לפרוק את המזוודות שלך. " אמרה אלכס . ניגשתי לכיוון הארון עם המזוודות.

חלק אחד של הארון כבר היה מלא בבגדים של אלכס, והחלק השני היה ריק. התחלתי להכניס לשם את הבגדים שלי.

"אני חושבת שאני אוהב מאוד לגור כאן..." אמרתי לעצמי.

 

 

 

זה היה הפרק הראשון.

איך הוא? מצא חן בעיניכם? אהבתם? לא אהבתם? דרוש שיפור?

הכל בתגובות ^

 

נכתב על ידי , 5/7/2009 12:32  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"החיים בפנימייה" - הקדמה + הכרת הדמויות .


 

"החיים בפנימייה"

בלוג סיפורים חדש ומושקע, בפוסט זה תכירו את הדמויות

ותוכלו לחוות את ההקדמה לסיפור. תיהנו .

 

הקדמה לסיפור "החיים בפנימייה" -

 

הסיפור "החיים בפנימייה" הוא סיפורה של זואי, נערה בת 16 .

אמא של זואי נפטרה ממחלת הסרטן כשזואי הייתה בת 3 . כמה חודשים לפני שמלאו לזואי 16,

אביה של זואי איבד את עבודתו ומצבם הכלכלי הדרדר. אביה של זואי החליט לשלוח אותה לפנימייה .

זואי נרשמת לשנה חדשה, כיתה י' , בפנימייה נידחת בדרום, שם היא מכירה חברות חדשות, ידידים חדשים,

ובעיקר - אהבות חדשות .

בהמשך השנה מלאת החוויות בפנימייה, אביה של זואי מוצא בת זוג חדשה ועבודה חדשה ומחליט שהוא רוצה

שילדתו תשוב לגור איתו ועם בת זוגתו בבית שלהם. זואי, שכל כך התחברה לפנימייה ולחבריה בפנימייה,

לא מסכימה לחזור לביתה, עד שקורים דברים שמשנים את החלטתה .

 

הדמויות המרכזיות בסיפור -

 

זואי -

בת 16, כיתה י' . זואי היא ילדה מלאת שמחת חיים ומלאת כשרונות.

היא רוקדת כבר 4 שנים ושרה . זואי היא ילדה ביישנית מאוד, מאוד פגיעה ונעלבת בקלות.

מאז מות אמה זואי מרבה להסתגר בחדרה לבד, עם עצמה, ולשמוע את המוזיקה האהובה עליה.

לזואי יש עור לבן חלק וגובה ממוצע נערה בגילה. יש לה שיער חום-שטני עד אמצע הגב, מדורג ופוני לצד.

עיניים ירוקות-אפורות. רזה מאוד .

 

אלכס -

בת 16, כיתה י'. אלכס היא נערה רגילה שנשלחה גם כן לפנימייה ע"י הוריה הגרושים .

כזואי תישלח לפנימייה , אלכס תהיה החברה הכי טובה שלה .

אלכס היא ילדה מאוד שקטה ומופנמת. אין לה הרבה מה לומר, וגם כשיש לה

מה להגיד היא חושבת פעמיים לפני שהיא אומרת אותו. את אהבתה של אלכס לשירה

היא גילתה בעזרת החברה החדשה שלה - זואי .

אלכס היא בעלת עור שזוף והיא נערה גבוהה.

יש לה שיער בצבע שחור גלי עד הכתפיים.

יש לה עיניים בצבע חום-דבש.

 

נט -

בן 17, כיתה יא' . נט הוא הילד הכי יפה בפנימייה .

הוא מקובל מאוד בחברה וכמעט כל הפנימייה מכירה אותו.

נט הוא שחקן בנבחרת הפוטבול של בית הספר, מנגן בגיטרה ושר .

נט הוא תלמיד ממוצע. לא תמיד מקשיב למורות, אולי קצת מתחצף אליהן, אבל הוא נער טוב.

אוהב את החברה שלו האנה, אך מגלה בהמשך כי זואי היא נערת חלומותיו.

נט הוא בעל עור לבן, נער גבוהה יותר מזואי.

יש לו שיער שחור ופרוע ועיניים ירוקות .

 

האנה -

בת 16, כיתה י'. האנה היא הנערה הפאקאצה שבפנימייה.

היא מקובלת וכולם אוהבים אותה , במיוחד הבנים שמקנאים מאוד בנט, החבר שלה .

כולם בפנימייה אומרים שהם הזוג המושלם.

האנה היא נערה סכסכנית ואגואיסטית. היא מסוגלת להרוס חיים שלמים לבנאדם

רק בשביל שהיא תהיה מרוצה. מקנאה מאוד בזואי ביכולת השירה שלה .

האנה היא בעלת עור ורדרד, נערה נמוכה יחסית לגילה .

בעלת שיער בלונדיני ארוך עד סוף הגב.

יש לה עיניים חומות אך שמה עדשות צבע , בצבע כחול .

 

תומס -

בן 16, כיתה י'. תומס הוא השפוט של האנה. הם ידידים כבר מגיל צעיר

והם גרו באותה השכונה מאז שהם זוכרים את עצמם. הם כמו אחים .

תומס כל כך אוהב את האנה שהוא עושה בשבילה הכל ועודה כל מה שהיא אומרת לו.

האנה רואה בתומס רק ידיד עלוב, אך תומס רואה בהאנה אהבה גדולה .

תומס הוא ילד גבוהה מאוד, בעל עור שחום .

יש לו שיער שחור חזק ועגיל בגבה, רזה מאוד , עיניים חומות כהות .

 

ג'קסון -

בן 16, כיתה י'. הידיד הכי טוב של זואי. הוא התחבר לזואי מיומה הראשון בפנימייה.

ילד חייכן שאוהב לעזור, תמים מאוד , טוב בלימודים .

הוא מקובל בחברה ומאוהב שזואי מהרגע הראשון שפגש אותה, אך הוא ביישן

ולא מסוגל להגיד לה מה הוא באמת מרגיש, במיוחד אחרי מה שהיא מספרת

לו שהיא מרגישה לנט .

ג'קסון הוא בעל עור לבן, נער גבוהה .

יש לו שיער בלונדיני פרוע ועגיל בגבה, רזה מאוד, עיניים תכולות.

 

אמבר ואשלי -

בנות 16, כיתה י'. השפוטות של האנה מיומן הראשון בפנימייה .

הן לא היו הבנות המקובלות לפני שפגשו את האנה.

האנה שינתה אותן והפכה אותן למקובלות, אך לשפוטות האישיות שלה

שמסתובבת איתה לכל מקום .

אמבר בעלת גוון עור כתמתם, נמוכה ביחסית לגילה. שיער אדמוני

גלי עד קצת אחרי הכתפיים, עיניים חומות כהות.

אשלי בעלת עור לבן, נמוכה ביחסית לגילה. שיער חום-דבש

גלי עד סוף הגב, עיניים ירוקות .

 

_ _ _ _ _ _ _

 

זהו. כאן תם פוסט ההקדמה והכרת הדמויות.

בקרוב יעלה הפרק הראשון של הסיפור.

אוהבת, לינוי 3>

 

 

*עריכה -

אם אתם רוצים להיות בקבועים שלנו ו/או ללנקק אותנו,

שלחו בתגובות את שמכם שם בלוגכם וקישור אליו.

במידב ואתם רוצים לנקוק , לנקקו אותנו בחזרה.

 

 

נכתב על ידי , 4/7/2009 22:21  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 






© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללינוי - כותבת הסיפור 3> אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לינוי - כותבת הסיפור 3> ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)