זה היה בסוף שנת הלימודים של כתה ט'.
עשרות תלמידים נהרו אל עבר היציאה מבית הספר, מוכנים להתחיל להינות מהחופש הגדול שזה עתה התחיל.
בין הקהל של עשרות המתבגרים המתרוצצים, יצאה חבורה קטנה של בנות בצעדים קלילים.
גם היא יצאה, בלב שמח ובראש מורם, יודעת שביום הזה היא הולכת לעזוב את חטיבת הבניים ולהתחיל ללמוד, בעוד חודשיים כמובן, בתיכון העירוני.
זו היתה שנת הלימודים הטובה ביותר שלה עד עכשו.
הילדה, שתמיד הרגישה בודדה ועזובה, הצליחה סוף סוף ליצור קשרים אנושיים ולהתחבר לקבוצת בנות מכיתתה.
בהתחלה היא לא האמינה.
היא אפילו חשבה, שאולי הקבוצה התיחסה אליה בחמימות רק מטעמי נימוס. כדי לא לפגוע בה.
היא התקשתה להבין שסוף סוף, היו אנשים שהיו מוכנים לקבל אותה...
אבל כשהיא יצאה מכותלי בית הספר בפעם האחרונה, היא ידעה.
היא ידעה שהן באמת אהבו אותה.
והיא אהבה אותן.
אותן, ואת האנשים שאיתם הן נהגו לבלות כמעט בכל ערבי שישי.
כן... זו היתה שנה מדהימה עבורה. מכל הבחינות.
היא כמובן שמחה שעוד שנת לימודים הסתיימה.
אבל למה, למה דווקא עכשו, כשהיא סוף סוף הסתדרה עם אנשים, הן היו חייבות להיפרד?
היא קראה לחברותיה, והחליטה לספר להן עד כמה הן חשובות לה. ועד כמה היא עצובה שהן לא יהיו יחדיו באותה הכתה.
דמעות זלגו מעיניה, אולם החיוך לא מש מפניה הזורחים.
היא לא אהבה קלישאות. או לפחות טענה שהיא לא אהבה אותן.
אבל ברגע הזה, היא רצתה להרגיש כחלק מאחת.
חלק מחברותיה פלטו "אווווווווו" בטון שנשמע מעט סרקסטי, אך מיד הצטרפו לאחרות בחיבוק קבוצתי, היאה למתבגרות בנות 15.
"אל תדאגי, נהיה באותו בית הספר", הן אמרו בחיוך.
"נשמור על קשר, כן?" היא שאלה בתקווה, מתכוונת לכך בכל ליבה.
"בטח! גם אם לא נהיה באותן הכיתות, נוכל להיפגש בהפסקות ובסופ"שים!" הן קראו.
אבל היא לא היתה בטוחה בכל בכלל.
היא לא חשבה שהן שיקרו. אבל היא בכלל לא היתה בטוחה שהקשר יוכל לחזיק מעמד.
למה היא חשדה ככה?
למה היא לא היתה בטוחה בכך שהקשר שלהן יוכל להמשיך, גם אחרי המעבר לתיכון?
..................................................
שנתיים עברו. היא לא השתנתה הרבה. אולי גבהה בסנטימטר, אולי התבגרה מעט. אבל נשארה כמו שהיא.
היא ישבה מול המחשב לבד, כרגיל. היא העבירה את עינייה על מסך המחשב, שבדיוק הציג את עמוד הבית של אתר הפייסבוק.
בין היתר, היא יכלה לקרוא את הסטטוסים של 'חברותיה' לחטיבה.
............... "נשמור על קשר, MY ASS" היא סיננה, סוגרת את הדפדפן כמעיין מחווה של וויתור.
היא קמה מהכיסא המסתובב שלה ופנתה לנגן שירים שקטים על הגיטרה השחורה-אדומה שלה, שחיכתה לה כתמיד בפינת החדר.
היא הפסיקה להאמין בדברים אבסולוטיים לפני זמן רב.
אבל, כשאותם הזיכרונות הרחוקים הציפו אותה...
היא לא יכלה שלא להרגיש נוסטלגיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
